אנחנו רגילים שכאשר מורים יוצאים לשביתה, מטרתם היא להעביר מסר ברור על הצורך בשיפור תנאי העסקתם ושכרם – נושא שרבים בציבור תומכים בו. יחד עם זאת, הדרך בה התנהלה השביתה האחרונה מעלה סימני שאלה בנוגע למידת הכרחיותה ולאופן בו היא פגעה באוכלוסיות נוספות, שהן למעשה בעלי ברית טבעיים של המורים במאבקם.
ראשית יש לומר – המורים אינם אויבי הציבור. אני בעצמי אשת חינוך ומודעת היטב למצב החינוך בישראל. בנוסף, מרבית ההורים והתלמידים מעריכים את עבודתם ורואים בה חלק חשוב בעיצוב דור העתיד. הם גם תומכים בהעלאת שכר המורים ובשיפור תנאיהם – בדיוק כפי שהמורים עצמם דורשים. אך כאשר השביתה פוגעת בשגרת חיי מאות אלפי משפחות, מבלי למצות את כל האפיקים האפשריים מול הנהגת המורים, היא מאבדת חלק מהלגיטימציה שלה ומרחיקה את הציבור מהמאבק הצודק הזה.
בשביתה זו ראינו שמי שבאמת היה אחראי למצוקת המורים היו מנהיגיהם ולא הציבור הרחב. אם יש תחושת ניכור, חוסר אונים, חסר הסכמות או נתק בין השטח לבין ההנהגה – זה המקום לפתור את הבעיות הללו, מבלי להפעיל לחץ על משפחות ואזרחים שאין להם כל השפעה ישירה על קבלת ההחלטות. בשביתה הזו נלקח ציבור גדול כבן ערובה ולו רק כדי להפעיל לחץ על הנהגת המורים ומשרד האוצר, ציבור שאין לו שום קשר לאי ההסכמות הללו.
דבר נוסף אשר גרם לי לחוסר נוחות משווע הוא אישורי המחלה הפיקטיביים והשקריים של המורים, יש שיקראו לזה שביתה איטלקית ויש שיגידו שאלו ימי מחלה אמיתיים, שכן מחלה מסתורית פקדה את המורים. מכל מקום, איזה ערך המורים הללו מעבירים לתלמידיהם? שזה בסדר לשקר? שזה בסדר לא לקבל את החלטת בית המשפט וליצור אנרכיה? שזה תקין להשבית לימודים בזמן מלחמה? בזמן שהילדים זקוקים לשגרה המבורכת?
בנוסף, חשוב לזכור שגם מורי התל"ן (תכניות לימוד נוספות) נפגעו במהלך השביתה. מדובר במורים שעובדים עם חשבונית במסגרת מערכת החינוך, אך במעמד שונה, והכנסתם תלויה ישירות בשעות ההוראה שהם מעבירים. כאשר השביתה מושבתת, גם פרנסתם נפגעת – מבלי שתהיה להם כל אמירה בנוגע להחלטה הזו.
דבר זה רק מחזק את המרירות שאחזה בציבור, ככל שיותר ויותר מידע על השביתה התפרסם – אם יש למורים בעיות פנימיות "בבית" עם הנהגתם, ראוי שיפנו לשם את המאבק, למנהיגים. שיחליפו אותם או שיבואו אליהם בטענות על ניהול כושל של מאבק וזאת במקום לפגוע בציבור הרחב שתומך בהם ומעריך את עבודתם.
