תוצאות מחקר פיזה 2025 שהתפרסמו היום (שלישי) כוללות גם כמה נקודות מעודדות עבור מערכת החינוך הישראלית. בהשוואה ארוכת טווח, ישראל חזרה בקריאה ובמדעים לאותו מיקום יחסי שבו דורגה ב-2018, ובמתמטיקה ירדה מקום אחד בלבד. גם בתוך המערכת נרשמו קבוצות שהפגינו יציבות יחסית: בקרב בנות החינוך החרדי והממלכתי-דתי הירידות לעומת 2022 לא נמצאו מובהקות סטטיסטית, ובקריאה בנות החינוך החרדי אף מובילות כיום על בנות החינוך הממלכתי. לצד נקודות החוסן הללו, הדוח מצביע גם על האתגרים שדורשים טיפול: שיעור גבוה של תלמידים שאינם מגיעים לרמת הבסיס, חולשה במיומנויות הדיגיטליות ומחסור במורים מתאימים ובהכשרה מספקת.
הנסיגה בישראל אינה תוצר של מגמה עולמית בלבד. אף שבממוצע מדינות ה-OECD נרשמה מגמת היחלשות, היא הייתה מתונה בהרבה: ירידה של 14 נקודות בקריאה לעומת 38 בישראל, 9 נקודות במתמטיקה לעומת 25, ו-3 נקודות בלבד במדעים לעומת 23 בישראל.
בפרספקטיבה היסטורית של 25 שנות המחקר, מדובר באירוע נדיר: מאז שנת 2000 נרשמו 276 השוואות בין שני מחזורים רצופים במדינות ה-OECD בתחום הקריאה, ורק בארבעה מקרים בלבד – בהם ישראל כעת – נרשמה התרסקות של 35 נקודות ומעלה. הציונים הללו מחזירים את מערכת החינוך שני עשורים לאחור: ההישגים בקריאה ובמתמטיקה צנחו לרמת שנת 2006, ובמדעים לרמת שנת 2009 – הנתונים הנמוכים ביותר של ישראל מזה 20 שנה.
צלילה בדירוג: ישראל בחמישון התחתון של המדינות המפותחות
הנפילה בהישגים ריסקה את מעמדה הבינלאומי של ישראל: מבין 38 מדינות ה-OECD, ישראל מדורגת במקום ה-31 בקריאה, ובמקום ה-33 הן במתמטיקה והן במדעים – כלומר בחמישון התחתון בכל מקצועות היסוד. מבין כלל 91 המדינות והישויות הכלכליות שהשתתפו במחקר, ישראל התדרדרה למקום ה-37 מתוך 90 בקריאה, למקום ה-43 מתוך 90 במתמטיקה, ולמקום ה-44 מתוך 91 במדעים.
כמעט מחצית מהנוער: ללא מיומנות מתמטית בסיסית
מתחת לממוצעים מסתתרת תמונת מצב עגומה עוד יותר ברמות הבקיאות. רמה 2 במבחן מוגדרת כרף המינימום הבסיסי שנדרש מתלמיד כדי להשתלב בהצלחה בחברה, בכלכלה ובאזרחות בוגרת. בישראל, לא פחות מ-46% מהתלמידים אינם מגיעים לרף בסיסי זה במתמטיקה, לעומת 35% בממוצע ה-OECD. בקריאה 41% נותרו מתחת לרף, לעומת 31% ב-OECD, ובמדעים 40%, לעומת 26%.
במקביל, נרשם קיצוץ חד בשכבת המצטיינים: שיעור התלמידים המצטיינים עומד כיום על 5% ומטה בכל התחומים. בקריאה צנח שיעור המצטיינים מ-10.5% ב-2022 ל-4.7% בלבד ב-2025. במתמטיקה נחתך מ-8.4% ל-4.8%, ובמדעים ירד מ-5.8% ל-4.3% – ירידה שאינה מובהקת סטטיסטית.
דווקא החזקים קרסו: התרסקות בחינוך הממלכתי
בניגוד לעבר, הנסיגה המשמעותית ביותר לא הגיעה מהאוכלוסיות המוחלשות, אלא דווקא מקרב התלמידים שהובילו בעבר את ההישגים. החינוך הממלכתי רשם את הירידה החדה מכולם: נפילה של 52 נקודות בקריאה, 29 במתמטיקה ו-28 במדעים.
בקרב דוברי עברית מרקע כלכלי-חברתי-תרבותי גבוה, נרשמה היחלשות חריפה בכל התחומים בהשוואה לעמיתיהם מרקע בינוני ונמוך. בקריאה לבדה, תלמידי החינוך הממלכתי מרקע גבוה איבדו 59 נקודות, והבנים בחינוך הממלכתי צנחו ב-58 נקודות. המשמעות היא שפערי החינוך בישראל אמנם הצטמצמו מעט, אך מדובר ב"צמצום שלילי" – לא מפני שהאוכלוסיות המוחלשות השתפרו, אלא מפני שהחזקים נחלשו בקצב מהיר בהרבה.
יציבות בקרב הבנות החרדיות
לעומת הקריסה בממלכתי, בנות החינוך החרדי הציגו יציבות יחסית: נרשמו אצלן ירידות של 19 נקודות בקריאה ובמתמטיקה ו-10 נקודות במדעים, אך שינויים אלה לא היו מובהקים סטטיסטית – בדומה לבנות החינוך הממלכתי-דתי, שגם אצלן לא נרשמה ירידה מובהקת.
כתוצאה מכך, הישגי בנות החינוך החרדי בקריאה עוקפים כיום את אלו של בנות החינוך הממלכתי בפער של 38 נקודות; במתמטיקה הישגיהן דומים, ובמדעים נמחק לחלוטין היתרון שהיה בעבר לבנות הממלכתי. שינוי זה אינו נובע מזינוק בהישגי התלמידות החרדיות, אלא כתוצאה ישירה מהירידה החדה של בנות הממלכתי. יש לציין כי נתוני המגזר החרדי תקפים לבנות בלבד, שכן שיעור ההשתתפות של בנים חרדים היה נמוך מכדי לייצר מדגם תקף.
הפער בין דוברי עברית לערבית: תמונת מצב קוטבית
הפער בקריאה בין תלמידים דוברי עברית לדוברי ערבית הצטמצם מ-136 נקודות ב-2022 ל-113 נקודות ב-2025, אך שוב מסיבות שליליות: דוברי העברית צנחו בחדות רבה יותר. במתמטיקה ובמדעים נותרו הפערים יציבים וגבוהים – 94 נקודות במתמטיקה ו-91 במדעים.
ישראל ממשיכה להחזיק באי-שוויון מהגבוהים בעולם: הפער בין העשירון העליון לתחתון מגיע ל-304 נקודות בקריאה, 290 במדעים ו-269 במתמטיקה, מה שמציב את ישראל במקום השלישי בעולם בגודל הפערים בקריאה ובמדעים.
בתוך החברה הערבית התגלו נתונים חריגים: 74% מהבנות דוברות הערבית מוגדרות כמתקשות במתמטיקה, לעומת 40% בקרב בנות הממלכתי, 38% בממלכתי-דתי ו-32% בקרב בנות חרדיות. עם זאת, הבנות במגזר הערבי ממשיכות להוביל על הבנים בפער של 57 נקודות בקריאה, 35 במדעים ו-17 נקודות במתמטיקה, אם כי הפער במתמטיקה אינו מובהק סטטיסטית – עליונות שנשמרת כבר שבעה מחזורי מחקר.
כישלון במבחן הדיגיטלי: שבע שעות מסך ביום – ומקום 37 ב-OECD
פיזה 2025 כלל תחום בדיקה חדש: "למידה בעולם הדיגיטלי", שבחן יכולות אפיון אלגוריתמים, תכנות, פתרון בעיות חישוביות, ניתוח נתונים ועריכת ניסויים. גם בתחום זה רשמה ישראל כישלון חרוץ: הציון הממוצע עמד על 444 נקודות – 56 נקודות מתחת לממוצע ה-OECD. ישראל דורגה במקום ה-37 מתוך 38 מדינות הארגוןף ובמקום ה-54 מתוך 85 מדינות וישויות שנבחנו בתחום. 45% מהתלמידים בארץ הוגדרו מתקשים דיגיטלית, לעומת 23% ב-OECD, ורק 16% הוגדרו כמצטיינים לעומת 26% בארגון. בנוסף, נרשם פער עמוק של 77 נקודות בין דוברי עברית (459) לדוברי ערבית (382).
התוצאה העגומה בולטת במיוחד מול נתוני השימוש במסכים: תלמיד ישראלי שוהה בממוצע 7 שעות ביום חול במרחב הדיגיטלי – לעומת 6.3 שעות ב-OECD. מתוכן, רק 2.7 שעות מוקדשות ללמידה – 38% מכלל זמן המסך, לעומת 47% ב-OECD. בעוד 4.3 שעות מבוזבזות על רשתות חברתיות, משחקי וידאו, יצירת תוכן ותקשורת עם חברים – לעומת 3.4 שעות במדינות המפותחות.
השימוש ב-AI הפך לשגרתי בקרב בני הנוער: 52% מדוברי העברית ו-39% מדוברי הערבית משתמשים בבינה מלאכותית לפחות פעם בשבוע לצורכי לימודים, ו-37% מדוברי העברית – לעומת 29% מדוברי הערבית, נעזרים בה לכתיבת טיוטות למשימות. המחקר מצא כי לאחר נטרול רקע חברתי-כלכלי, קיים קשר סטטיסטי בין שימוש תכוף ב-AI לבין ציונים גבוהים יותר. אם כי אין בכך הוכחה לקשר סיבתי.
מנגד, הטכנולוגיה מייצרת פגיעה בריכוז: שליש מתלמידי ישראל מדווחים כי דעתם מוסחת על ידי מכשירים דיגיטליים ברוב שיעורי המדעים או בכולם, 34% מדוברי העברית ו-28% מדוברי הערבית, לעומת 28% ב-OECD. תלמידים שדיווחו על מוסחות זו השיגו בממוצע 22 נקודות פחות במדעים, גם לאחר נטרול הרקע הכלכלי.
משבר כוח האדם: המנהלים מתריעים על מורים לא מתאימים
הדוח מצביע על משבר עמוק באיכות ההוראה לפי תפיסת הנהלות בתי הספר. 47% מהתלמידים בישראל ועד 60% בקרב דוברי עברית לומדים במוסדות שבהם המנהלים מדווחים כי יכולת ההוראה נפגעת ישירות בשל מורים שאינם מתאימים או שהכשרתם אינה מספקת. נתון זה מציב את ישראל במקום השלישי בכל ה-OECD.
לצד זאת קיים פרדוקס: יחס התלמידים למורה בישראל עומד על 9.5 תלמידים למורה בלבד – נמוך משמעותית מממוצע ה-OECD העומד על 12.7. הנתון מוכיח כי הבעיה במערכת אינה נעוצה במחסור מספרי גרידא של עובדי הוראה, אלא באיכות ההכשרה, בחוסר התאמה לצורכי בתי הספר ובאופן חלוקת המורים. התלונות על אי-התאמת מורים התגלו כזהות בכל שכבות הרקע הכלכלי-חברתי בבתי ספר דוברי עברית.
באשר לאוטונומיה הניהולית, מנהלי בתי הספר בישראל מדווחים על סמכויות נרחבות יותר מעמיתיהם ב-OECD: 85% מהתלמידים לומדים במוסדות שבהם המנהל מדווח על סמכות לגייס מורים – לעומת 71% ב-OECD. 74% לומדים במוסדות בעלי סמכות להשעות או לפטר מורים – לעומת 64% ב-OECD. 75% לומדים בבתי ספר בעלי עצמאות תקציבית – לעומת 62%. 84% מדווחים על סמכות לקבוע מדיניות הערכת תלמידים – לעומת 56%. מנגד, רק 13% מהתלמידים לומדים במוסדות שבהם למנהל יש סמכות להשפיע על שכר המורים – לעומת 28% ב-OECD.
המבחן בזמן מלחמה – והמגמה המדאיגה
במחקר פיזה 2025 השתתפו מעל 760 אלף תלמידים מ-91 מדינות. בישראל נבחנו 7,330 תלמידים מ-215 בתי ספר. מתוכם 5,775 דוברי עברית ו-1,555 דוברי ערבית בשיעור התייצבות של 85%.
המבחנים נערכו בחודשים מרץ-אפריל 2025, בעיצומה של מלחמה רב-זירתית. עם זאת, הדגימה החריגה מראש בתי ספר שפונו בדרום ובצפון וביישובי קו העימות, ולמנהלים ניתנה סמכות להחריג תלמידים שנפגעו ישירות מאירועי המלחמה. אף שיש להביא בחשבון את המצב הביטחוני החריג, הדוח אינו מייחס את הנפילה למלחמה בלבד, בייחוד לאור עומק הצניחה החריג בהשוואה לכלל מדינות העולם.
התרסקות שיטתית: לא מעידה חד-פעמית
התוצאות הנוכחיות מצטרפות לממצאי המחקרים הבינלאומיים הקודמים TIMSS 2023 ו-PIRLS 2021, ומבססות מגמה ברורה של מחיקת הישגי העשורים האחרונים. אם בשנת 2022 הצליחה ישראל לצמצם את הפער מול 23 המדינות הוותיקות ב-OECD ל-8 נקודות בלבד בקריאה – לעומת פער של 57 נקודות ב-2006 – הרי שב-2025 הפער זינק מחדש ל-30 נקודות. במתמטיקה עומד כיום הפער מול מדינות אלו על 36 נקודות, ובמדעים על 44 נקודות.
המחקר מציג תמרור אזהרה בוהק לעתיד המדינה: מחיקת הישגים שנבנו בעמל של שנים, זינוק במספר התלמידים שאינם שולטים במיומנויות קריאה וחשבון אלמנטריות, היחלשות דווקא של שכבות האוכלוסייה החזקות, ופיגור חמור במיומנויות הדיגיטליות הנדרשות לשוק התעסוקה העתידי.
