בשבוע שעבר נחשפו ב-C14 הקלטות של יצחק עמית משוחח עם תלמידי תיכון בשיחה סגורה. במענה לשאלה טובה של תלמיד, שלחץ את עמית ושאל אותו מי קבע שההחלטות של עמית בעצמן אינן פוליטיות, עמית השיב שהוא כמו "שופט במשחק כדורגל". כלומר, שהוא ניטרלי שפוסק רק על פי כללי המשחק ולא מכניס ערכים או פוליטיקה לפסיקה שלו.
השופט יצחק עמית: ממשלה או בג"ץ? האמירה האחרונה שייכת לנו
איזו תשובה מביכה, שמעידה על תת רמה של הבנה בתיאוריה חוקתית. לפני כעשרים שנה, בפסק הדין בעניין גיוס בחורי הישיבות, השופט גרוניס ניסה לאתגר את התפיסה "המהותית" של ברק, והציע להחיל גישה פרוצדורלית לביקורת שיפוטית, לפיה התפקיד של שופט הוא כמו שופט במשחק ספורטיבי (referee, umpire).
כלומר, השופט אינו חלק מהמשחק הערכי, הוא רק דואג שהמאבק על הערכים יתקיים בהליך הוגן. גרוניס הסתמך על התיאוריה ההליכית של המשפטן החוקתי החשוב John Hart Ely בספרו המצוטט מאוד Democracy and Distrust (Harvard University Press, 1980). באותו פסק דין ברק תקף בחמת זעם את גרוניס ואת הגישה של אילי, וסבר שהתפקיד של השופט הוא להגשים "ערכים" ולא רק לשמור על כללי המשחק כפי שעושה שופט במשחק כדורגל.
והנה עכשיו, נשיא בית המשפט העליון (במינוי עצמי) יצחק עמית, מגלה בורות מדהימה (או לחלופין מטעה את התלמידים בכוונת מכוון), ומציג את עצמו כמי שפועל לפי הגישה שגרוניס הציע – הגישה הפרוצדורלית של Ely – גישה שבג"ץ דחה, גישה שברק תקף בחריפות, וגישה שעמית ממש לא פועל לפיה אלא משמש כממשיך דרכו (על ספידים) של הגישה המהותית של ברק. אני מצדד בגישה הפרוצדורלית של Ely, וכתבתי על כך מאמר עוד בשנת 2007. לינק למאמר – בתגובה הראשונה.
