ממשלת ישראל הודיעה היום (ראשון) על חבילת הטבות משמעותית לחיילי המילואים – מענקים, נקודות זיכוי במס, סיוע לסטודנטים ולעצמאים, קדימות בדיור, שוברים, ואפילו ארנק דיגיטלי לפנאי.
כחייל מילואים בסבב חמישי במלחמה, אני מודה על ההטבות. באמת. זה לא מובן מאליו שמדינה מתגייסת כלכלית למען אלו שנטשו עבודה, משפחה, חיים שלמים – והתייצבו שוב. חלקנו לסבב השלישי, הרביעי. יש בינינו גם כאלה שכבר מגויסים בסבב החמישי.

אבל אם תשאלו את רובנו, שם בעמדות, על המזרנים, בטנקים ובין סבבי שמירה – על מה אנחנו מדברים באמת – זו לא ההטבה. זו לא נקודת הזיכוי ולא הארנק הדיגיטלי. זה הרצון הפשוט, החד, הבוער: לנצח.
כולנו מבינים – מדובר במלחמה קיומית. אחרי 7 באוקטובר כבר אי אפשר לחזור לשגרה של “עוד סבב”. אי אפשר להסתפק בהטבות למי שנשא ונושא את המשא, אבל להשאיר את הבעיה בעינה. אי אפשר לשפוך מיליארדים במשרד האוצר, ולחסוך את ההכרעה בקרב.

כתב בכיר בערוץ מתחרה אמר כי ״יש שני דברים שיכולים לעזור למילואימניקים: הכרעה בעזה ואפלייה בוטה לטובה בחשבון הבנק״
הוא צודק, אבל רק בחצי מדבריו. אנחנו לא מגויסים בשביל שוברים. אנחנו פה כי המדינה שלנו בוערת, כי יישובים התרוקנו, כי ילדים סוחבים טראומות, כי חברים שלנו נהרגו. ואנחנו פה – שוב – כי אנחנו רוצים לסיים את זה.
המעטפת הכלכלית חשובה. היא נותנת אוויר. היא מאפשרת לנשום בין אזעקה לאירוע ביטחוני, בין תעסוקה מבצעית לג’יפ שעולה על מוקש. אבל אסור שהיא תחליף את היעד האמיתי: הכרעה.

האויב צריך להבין שאנחנו לא משחקים. חמאס צריך להיעלם, לא רק להידחק. העורף צריך להפסיק לספור ימים בלי בית ובלי שינה.
והלוחמים צריכים לדעת שהם נלחמים בשביל משהו שמסתיים – לא בשביל עוד הפסקת אש, עוד הסדרה, עוד טיוטת הסכם. ההטבות – תנו למשפחות. תנו לנו. מגיע. אבל אל תשכחו – יותר מהכול, אנחנו רוצים תוצאה.
