הצלם הישראלי זיו קורן, ששמו הפך לשם נרדף לתיעוד אירועים היסטוריים קשים, התארח הערב (ראשון) בתוכניתם של פתחי ושי לשיחה מרתקת על קריירה בת שלושה עשורים, על האירועים ששינו את חייו ועל המחויבות שלו לספר את הסיפור הישראלי – גם כשזה כואב. קורן, שזכה בפרסים בינלאומיים על צילומיו מהשבעה באוקטובר, חשף בריאיון פרטים על עבודתו עם החטופים, על התמונות שלא פורסמו ועל התמונה שהוא הכי חולם לצלם: חזרתם של כל החטופים הביתה.
קורן, שתיעד אסונות טבע ומלחמות ברחבי העולם – מהצונאמי באסיה ועד רעידת האדמה בהאיטי – לא היסס כשנשאל אם השבעה באוקטובר היה האירוע הקשה ביותר שחווה: "חד-משמעית כן", הוא ענה, "אני לא אוהב להשוות בין אסונות, אבל האירוע הזה לא דומה לשום דבר שראיתי. הרוע, ההתעללות, הפגיעה בילדים, חטיפת תינוקות – דברים כאלה לא ראיתי בשום מקום בעולם".
2+הוא סיפר על התמונות שלא פורסמו בתקשורת הישראלית, בין היתר בשל קונצנזוס שלא להציג תמונות של גופות. "פניתי למשפחות של הרוגים שצילמתי ושאלתי אם יסכימו שהתמונות יופיעו בספר שלי", הסביר, "חשבתי שאני חוטא להיסטוריה אם לא אראה גם את הפן הזה. בתקשורת הישראלית לא השתמשו בתמונות כאלה, ובעיניי זה לא היה נכון".
כשנשאל אם היו רגעים שבהם הניח את המצלמה כדי לעזור, קורן השיב בכאב: "לא נעים לי להגיד, אבל כשהגעתי לשדרות, לכבישי העוטף, לציר 34, 232 ולצומת שער הנגב – לא היה אף אחד חי". הוא הוסיף כי במקרים אחרים לאורך הקריירה שלו, בכל פעם שהייתה לו אפשרות להושיט יד – הוא עשה זאת: "אם יש אפשרות לעזור, אני מניח את המצלמה ומציל. זה קרה לאורך ההיסטוריה שלי המון פעמים".
2+השיחה נגעה גם בדילמה הידועה של צלמי עיתונות: האם להתערב או לתעד? קורן הזכיר את התמונה המפורסמת של קווין קרטר, שזכתה בפרס פוליצר, שבה נראה פעוט מוכה רעב באפריקה גוסס כשנשר ממתין מאחוריו. התמונה עוררה ביקורת קשה על כך שהצלם לא התערב. "אני יכול להגיד חד-משמעית: אם תהיה לי אפשרות לעזור, אני אעשה את זה", אמר קורן.
אחד הרגעים המרגשים בריאיון היה כשקורן דיבר על הקשר שלו עם מייה שם, החטופה שליווה במשך ימים ארוכים, כולל במהלך הניתוח והשיקום. כשנשאל אם הוא מאמין לסיפורה – שכלל תיאורים קשים על התעללות מינית שספגה – הוא ענה ללא היסוס: "חד-משמעית, ב-100 אחוז. אני מכיר אותה אישית, אני יודע שהיא לא משקרת. אין שום סיבה שתמציא דבר כזה".
2+למרות הזוועות שראה, קורן שומר על אופטימיות זהירה. כשנשאל מדוע הוא שוקל לעבור לגור בבארי, למרות האיום הביטחוני, הוא ענה: "התאהבתי במקום ובאנשים. אני רואה שם התחדשות, מתנדבים שבונים מחדש בתים בכפר עזה, משפחות שמתחילות מחדש. זה נותן תקווה".
הוא סיפר על התמונות שמחממות לו את הלב: "חזרת חטופים, מתנדבים שבונים מחדש בתים בכפר עזה, משפחות שתיעדתי במשך חודשים. אבל התמונה שאני הכי רוצה לצלם היא חזרתם של כל החטופים הביתה. זו תהיה תמונת הניצחון של כולנו".
