יום הזיכרון ה'תשפ"ה: הילה מרציאנו, אחותו של איתי אליהו מרצינאו הי"ד, התראיינה הבוקר (רביעי) במשדר בהנחיית טל מאיר וסיפרה על גבורתו של אחיה, שקפץ לעוטף בשבעה באוקטובר, נלחם בחוליית מחבלים ומנע מהם להגיע לקיבוץ.
איתי הי"ד ממש חסם בגופו את כניסת המחבלים לקיבוץ. הוא שירת אותו הזמן כסמל בבא"ח צנחנים. באותו יום שבת היה בחופשה כיוון שהיה להם איזשהו אירוע משפחתי. הוא קיבל בבקר הודעה 'מי שיש לו נשק – שיגיע לשדרות'. לא היה לו נשק כיוון שהפקיד הכל בבסיס לפני שיצא, אבל למרות זאת הוא ישר קם ואמר: 'אני יוצא', ויצא בלי נשק להילחם.
ה' ייקום דמם: פורסמו שמותיהם של 18 חיילים נוספים שנהרגו
"איתי יצא עם מדים רטובים"
המשפחה רצתה שיצא יותר מאוחר, כשיהיה לו ציוד, יעשה את זה מסודר – אבל הכל היה מאוד מהיר. הוא קרא לחברים שלו ויחד הם יצאו להילחם. איתי יצא עם מדים רטובים, כיוון שהיו עדיין בכביסה, ולאחר שישן מעט שעות בלילה שלפני. הם הגיעו לצומת בית קמ"ה, חבר הביא לו נשק.
הוא עם מדים רטובים, בלי הרבה ציוד – ויחד הם התחילו להתקדם בעוטף. הם הגיעו בהתחלה לאירוע של הפנסיונרים, לא היה הרבה מה לעשות שם, זה כבר מאוחר. הם המשיכו לשדרות, ומשם ליישובי העוטף. תוך כדי נסיעה ליד מרדכי, הם ראו אזרחים שסימנו להם לעצור.
הקרב שמנע פלישה לקיבוץ יד מרדכי
אלה היו אזרחים שיצאו לריצה בבוקר, נתקלו כבר במחבלים וניצלו כיוון שהצליחו להתחבא. איתי וחבריו פרקו את הציוד, הם היו כבר 6 חיילים בסך הכל. הם יצרו מעטפת סביב האזרחים כדי לחכות איתם לחילוץ. בשלב מסוים הם שמעו תנועה חשודה, אז הם התפצלו.
שלושה נשארו עם האזרחים ושלושה יצאו לכיוון התנועה החשודה. "לנו נאמר שאיתי רצה להתקדם, רצה את האקשן", אבל הם השאירו אותו בשטח כיוון שהוא היה סמל ומפקד והיו צריכים דמות סמכותית בשטח.
למעשה נשארו שם איתי שלנו, יחד עם אילי גמזו ז"ל ומעיין נחמני. אלה שלושת החיילים שהיו באירוע ולמעשה עשו מן משולש סביב האזרחים. איתי ואילי מקדימה ומעיין שומר מאחורה, כאשר האזרחים ביניהם.
לא לקח הרבה זמן, בערך 10-15 דקות – ואז הגיעה חוליית מחבלים מהצומת, חמושה היטב, והיה שם קרב קשה. הם הצליחו להדוף שם את המחבלים ולמנוע את כניסתם לקיבוץ. המחבלים תכננו לפלוש ולפתוח בטבח בקיבוץ יד מרדכי, כפי שעשו בשאר יישובי העוטף, על אחד המחבלים אפילו הייתה מפה ששרטטה את טוואי הקיבוץ.
למעשה באותו יום – לקיבוץ יד מרדכי לא חדרו מחבלים. היו שני ניסיונות, מקדימה ומאחורה. הקרב הזה היה בשער האחורי. המחבלים הגיעו עם מפות, עם טאבלטים, עם איקסים על כל בית וכל משפחה. הרבה מידע שהם אספו.
מעיין נחמני, החייל שהיה מאחור, הצליח לחסל כמה מחבלים, להזעיק את החיילים שהתפצלו מהם – והחולייה חוסלה. אם יש איזושהי נחמה קטנה – זה באמת להגיע ליד מרדכי ולראות את התושבים. הקרב הקשה שהתנהל שם "באמת נמנע אסון גדול", ציינה האחות.
