במהלך מלחמת העולם השנייה לחמו למעלה ממיליון וחצי יהודים בשורות צבאות בעלות הברית. הם נשאו נשק כדי להילחם באויב הגרוע ביותר שהעם היהודי ידע, אך לא רק בו. לא אחת הם נדרשו לעמוד גם מול מבט חשדני, מול אנטישמיות סמויה או גלויה, ולעיתים אף מול סירוב עיקש לאפשר להם להתגייס – או לזכות בהכרה. וחרף כל אלה – הם לא נסוגו. לא רק מפני שזוועות הנאצים היו ידועות להם היטב, אלא גם משום שהבינו היטב שגורל אחיהם תלוי גם בהם. היה זה מאבק על החירות, על הכבוד – ולעיתים גם על עצם הזכות להילחם.
ברית המועצות: חצי מיליון חיילים יהודים עם 160,000 עיטורים
בין כל הצבאות שלחמו נגד גרמניה הנאצית, היה זה הצבא האדום שבלט במספרם העצום של החיילים היהודים שלחמו בשורותיו – כ-501 אלף במספר. על פי נתוני יד ושם ונתוני מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, החיילים היהודים היוו כמעט שני אחוזים מכלל הצבא, אך חלקם בלחימה ובקרב היה משמעותי הרבה יותר. לפי הנתונים הרשמיים של ברית המועצות, כ-198 אלף לוחמים יהודים נהרגו בקרבות או מתו מפצעיהם, ועוד עשרות אלפים נשבו ונרצחו בידי הגרמנים. כמעט כל לוחם יהודי שנפל בשבי סומן על פי פקודות ורצח מיידית, בין אם זוהה על ידי הגרמנים עצמם ובין אם הוסגר להם בידי שבויים אחרים. שרידות בשבי כמעט שלא הייתה קיימת. בנוסף, כ-160,000 יהודים עוטרו בעיטורים שונים על גבורתם היוצאת דופן בשדה הקרב.
9+בתוך הצבא האדום שירתו יהודים כמעט בכל הדרגים ובכל התפקידים. 305 מהם הגיעו לדרגת גנרל או אדמירל, ו-132 מהם פיקדו בפועל על יחידות קרביות. המפקד הבכיר גריגורי שטרן עמד בראש חזית המזרח הרחוק, אך הוצא להורג על ידי סטלין בתחילת המלחמה. יעקב סמושקביץ' פיקד על חיל האוויר הסובייטי, ולצידם בלטו גם ולדימיר קולפאקצ'י, אלכסנדר צירלין, ליאונטי קוטלר, לב מכליס ויעקב קרייזר – כולם גנרלים יהודים שפיקדו על ארמיות, קורפוסים וחזיתות. קרייזר עצמו עוטר בתואר "גיבור ברית המועצות" ונחשב לאחד המצביאים המבריקים של הצבא האדום.
9+מלבד לוחמים בחזית, נרשמה נוכחות בולטת גם בשורות העורף ובמנגנון ההנדסי והטכנולוגי של הצבא האדום. יותר מ-180 אלף יהודים עבדו בתעשייה הביטחונית ובמחקר המדעי, והיו שותפים לפיתוח כלי נשק חדשים – בהם מטוסים, תותחים, טנקים ומערכות ירי. רבים מהם זכו לעיטורים ולדרגות בכירות. בתוך חיל הרפואה שירתו אלפי רופאים יהודים, מתוכם כ-6,000 נהרגו בעת מילוי תפקידם.
בקרב הנשים בצבא האדום, בלטו כ-20 אלף יהודיות שלחמו או שירתו בתפקידי סיוע קרבי. 44% מהן היו בכוחות היבשה, 10% שירתו ביחידות נ"מ ו-6% אפילו בחיל האוויר. גם ביחידות הקשר, הרפואה וההנדסה נרשמה השתתפות גבוהה במיוחד של נשים יהודיות – רבות מהן משכילות ובעלות הכשרה מקצועית גבוהה, דבר שאפשר את קידומן לדרגות משמעותיות.
9+לצד הקרבות, השתתפו יהודים גם בארגון התנגדות פרטיזנית. לפי ההערכות, כ-49 אלף יהודים לחמו בשורות הפרטיזנים בברית המועצות – רבים מהם פליטי גטאות, אחרים חיילים שנותרו מאחור. גדודים שלמים הורכבו מלוחמים יהודים בלבד, ובהם בלטו האחים בלסקי, שהקימו יחידה בבלארוס שבה שרדו כ-1,200 יהודים, מהם 350 לוחמים חמושים. גם מפקדים כמו שלום זורין ואבא קובנר עמדו בראש יחידות פרטיזנים ביערות ליטא.
אף על פי כן, לוחמים יהודים רבים נתקלו באנטישמיות גם בשורות הצבא והפרטיזנים. לא אחת נשללו מהם נשק, מזון או עיטורים, ולעיתים אף הורחקו או הוסגרו לשלטונות באשמות כוזבות. פקודה רשמית של מטה הלחימה הפרטיזנית מ-1944 העידה על כך שנרשמו "מקרי טרור המוני כלפי פרטיזנים יהודים", כולל הרעבה מכוונת ולקיחת נשק בכוח.
9+גם לאחר הקרבות, הממסד הסובייטי נטה להמעיט בחשיפת מעשי הגבורה של יהודים. מתוך יותר מ-160 אלף לוחמים יהודים שזכו לעיטורים, רק 157 הוכרו כ"גיבורי ברית המועצות". הוועד היהודי האנטי-פשיסטי, שהוקם כדי לרתום את יהדות העולם למאמץ הסובייטי, הצליח לגייס כ-16 מיליון דולר – אך גם הוא חוסל לאחר המלחמה, ונציגיו נרצחו בגל הרדיפות האנטישמיות של סטלין. ובכל זאת, המורשת ברורה: תרומתם של היהודים בצבא האדום הייתה עצומה, והם לחמו בעוז – לא רק בנאצים, אלא גם על הזכות להילחם.
באירופה ובאסיה, בים באוויר וביבשה: הלוחמים היהודים בצבא ארה"ב
בצבא ארצות הברית שירתו במהלך מלחמת העולם השנייה כ-556 אלף יהודים – כ-13% מכלל הקהילה היהודית האמריקנית באותה עת. הם נפרסו על פני כל זרועות הצבא: כ-81% בחיל היבשה, 16% בחיל הים, והשאר בחיל הנחתים ובחיל האוויר. מתוך כלל הלוחמים היהודים, כ-38,400 נהרגו בקרבות, יותר מ-27,000 נפצעו, וכ-50,000 עוטרו בעיטורי גבורה. מדובר באחוזים גבוהים במיוחד ביחס לכלל הלוחמים.
9+היהודים האמריקנים לקחו חלק פעיל בכל חזיתות המלחמה: באירופה, בצפון אפריקה, באוקיינוס השקט ובזירת אסיה. חיילים יהודים נטלו חלק בשחרור מחנות ההשמדה ובמגעים הראשונים עם ניצולי השואה. על אף שהיו מיעוט בתוך הצבא העצום של ארצות הברית, רבים מהם שימשו במשרות פיקוד בכירות. 23 מהם הגיעו לדרגת גנרל, ובהם גם לוטננט ג'נרל מארק קלארק – שפיקד על הארמיות החמישית והשביעית והיה מפקד כוחות הקרקע של בעלות הברית באיטליה.
מפקד הדיוויזיה המשוריינת השלישית, מוריס רוז, בלט בקרביו בהרי הארדן, שם נפל במרץ 1945. לזכרו הוקמו אנדרטאות ומוסדות חינוך בארצות הברית. קצינים נוספים שזכו לתהילה היו תת-אדמירל בן מוריל, שעמד בראש כוחות ההנדסה של הצי האמריקני; ג'וליוס אוקס-אדלר, שפיקד על דיוויזיות חי"ר; ואדוורד מוריס, שפיקד על הארמיות האוויריות.
9+בנוסף, מאות חיילים יהודים שנולדו בגרמניה והיגרו לארצות הברית שירתו בלוחמה פסיכולוגית וביחידות תעמולה – תוך שהם עושים שימוש בידיעת השפה הגרמנית כדי לחדור למערך התודעה של האויב.
9+הצבא הבריטי והיישוב העברי: המלחמה על ארץ ישראל ועל גורל היהדות והאנושות
אחת הזירות והייחודיות בהן לחמו יהודים במלחמת העולם השנייה הייתה זו של היישוב העברי בארץ ישראל, שהעמיד שורה ארוכה של מתנדבים לצבא הבריטי. בין השנים 1939 ל-1946 התגייסו לשירות הבריטי כ-35 אלף יהודים מארץ ישראל – מספר גבוה מאוד ביחס לאוכלוסיית היישוב באותה תקופה, שעמדה על כ-430 אלף נפש בלבד. גיוס המוני זה התרחש למרות מתיחויות חריפות עם השלטון הבריטי, שהגיעו לשיאן בפרסום "הספר הלבן" במאי 1939, שצמצם דרמטית את העלייה ואת ההתיישבות היהודית.
התנדבותם של בני היישוב החלה מתוך תחושת שליחות כפולה: מאבק בנאציזם, אך גם תקווה שההשתתפות במלחמה תוביל להכרה בינלאומית בזכות היהודים למדינה משלהם. בתחילה, ההתנדבות התבצעה בניגוד לעמדת המוסדות הרשמיים של היישוב. רק בהמשך, כאשר זירת המלחמה התקרבה לארץ ישראל, התייצבו הסוכנות היהודית והוועד הלאומי בראש מאמצי הגיוס. דוד בן-גוריון ביטא את הדילמה במפורש: "עלינו לעזור לאנגלים במלחמה כאילו לא היה ספר לבן, ולעמוד נגד הספר הלבן כאילו לא הייתה מלחמה".
המתנדבים היהודים הוצבו תחילה בתפקידים עורפיים – בעיקר בחיל החפרים, בתפקידי אבטחה ולוגיסטיקה, בשירותי תחזוקה והנדסה, או בנהיגה. חיילים אלו שירתו לעיתים ביחידות מעורבות עם חיילים ערבים, והיו כפופים למפקדים בריטים שלא תמיד ראו בהם שותפים שווים. פלוגות חפרים מיהודי ארץ ישראל הוצבו בזירות קרב, ובין היתר לחמו ביוון ב-1941. שם, עם קריסת מערך ההגנה הבריטי, נותרו כ-1,500 חיילים מהיישוב היהודי בארץ ישראל בעורף, ונפלו בשבי הגרמני. רבים מהם הוחזקו במחנות שבויים עד סוף המלחמה.
בין היחידות שפעלו תחת הדגל הבריטי נכללה גם הבריגדה היהודית – ה"חי"ל", חטיבה לוחמת עברית שהוקמה בספטמבר 1944, אחרי מאבק ממושך של הנהגת היישוב, ובפרט של משה שרת. הבריגדה הורכבה משלושה גדודי חי"ר, גדוד תותחנים, מערך לוגיסטי, חטיבת סיוע וחיל תחזוקה, ועמדה תחת פיקודו של קצין יהודי – בריגדיר לוי בנימין. החיילים נשאו דגל כחול-לבן עם מגן דוד, דבר שזכה לתהודה רבה בקרב ניצולי השואה – וגם בקרב לוחמים יהודים בשדות הקרב.
9+בחורף 1945 השתתפה הבריגדה בקרבות בצפון איטליה, ונכנסה לשטחי גרמניה. לאחר תום המלחמה, הייתה לאחד הגורמים המרכזיים במפגש עם ניצולי השואה – סייעה להם פיזית, ארגנה עבורם הכשרות, הברחות והעפלה, ופעלה באופן בלתי רשמי במסגרת מבצעי "הבריחה". רבים מחיילי הבריגדה שימשו לאחר מכן בתפקידי מפתח במערכת הביטחון של מדינת ישראל, ובכוח הלוחם של מלחמת העצמאות.
מעבר לבריגדה, שירתו יהודים רבים גם ביחידות אחרות בצבא הבריטי. כ-4,350 נשים יהודיות מארץ ישראל שירתו בחיל העזר לנשים ובחיל העזר האווירי – בתפקידים של פקידות, קשר, נהיגה ורפואה. מאות יהודים שירתו בחיל ההנדסה הבריטי והובילו את בניית התשתיות הצבאיות ברחבי המזרח התיכון ואירופה. 140 לוחמים יהודים מפלוגת ההובלה 462 טבעו כאשר אונייתם "ארינפורה" הוטבעה בדרכה מאפריקה לאיטליה. בסך הכול, לפי נתוני מוזיאון הלוחם היהודי, במהלך המלחמה שירתו בצבא הבריטי כ-65,000 חיילים יהודים. מתוכם נפלו בקרבות 2,763, ו-2,245 עוטרו בעיטורי גבורה והצטיינות.
גם תחום התעופה לא נפקד: צעירים מהיישוב שירתו כטכנאים, אנשי קשר, ולעיתים גם כטייסי קרב. אחד מהם היה עמיחי הוניג מחדרה, שזכה לעיטור הצטיינות ונהרג בתקיפה אווירית ביוון. רופאים, רוקחים, מהנדסים ומומחי קשר מארץ ישראל השתלבו בכל זרועות הצבא הבריטי – והביאו עמם לא רק מומחיות אלא גם תחושת שליחות ציונית ברורה.
בחזית ובשבי, בהובלה ובקשר, בשטח ובאוויר – בני היישוב היהודי בארץ ישראל לא רק שירתו תחת פיקוד זר, אלא הפכו את השירות לצעד נוסף לקראת ריבונות. עבור רבים מהם, הקרב נגד היטלר היה גם הקרב על העתיד היהודי.
9+מפולין וצרפת, ועד לקנדה וניו זילנד: הלוחמים היהודים בשאר צבאות בעלות הברית
הלחימה של היהודים בצבאות השונים לא הסתכמה בשלוש המעצמות הגדולות – ברית המועצות, ארצות הברית ובריטניה. לפי נתוני מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, אלפי יהודים שירתו גם בשורות צבאות נוספים של בעלות הברית: פולין, צ'כוסלובקיה, צרפת, הולנד, דרום אפריקה, אוסטרליה, קנדה וניו זילנד. רובם התגייסו ממניעים אישיים ולאומיים, לעיתים לאחר שנמלטו מאירופה, לעיתים מתוך קול פנימי ברור – לא לעמוד מנגד.
עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין בספטמבר 1939, שירתו בצבא הפולני הסדיר כ-180,000 חיילים יהודים – מספר ששיקף את חלקם היחסי באוכלוסייה הכללית. הם השתתפו בקרבות ההגנה על פולין, ובעיקר על ורשה, שם נפלו כ-11,000 מהם. בסך הכול נהרגו, נשבו או הוכרזו כנעדרים כ-65,000 חיילים יהודים מצבא פולין.
לאחר כיבוש פולין וחלוקתה בין גרמניה לברית המועצות, חלק מן היהודים הפולנים שברחו לשטחי ברית המועצות התגייסו מאוחר יותר לצבא האדום. אחרים גויסו לצבאות בעלי הברית השונים, ובמיוחד לצבא הפולני הגולה – הצבא של אנדרס, שפעל בחסות בריטית. בצבא הזה שירתו יהודים רבים, ובהם מנחם בגין. בתחילה היו היהודים חלק ניכר מהכוח – עד 60% – אך בהמשך צומצם גיוסם באופן שיטתי, והם נדחקו הצידה. לקראת סוף 1942 נותרו בצבא של אנדרס כ-4,400 יהודים בלבד.
חיילים יהודים מצבא אנדרס נלחמו בצפון אפריקה, באיטליה ובחזיתות מערביות נוספות. רבים מהם הצטרפו בהמשך למחתרות וליחידות לוחמות אחרות, או הגיעו לארץ ישראל והצטרפו להגנה. במקביל, הקימה ברית המועצות צבא פולני חדש בפיקוד גנרל קרול סברצ'בסקי – יהודי בעצמו – ובו שירתו מאות קצינים וחיילים יהודים. מתוך 598 קצינים בצבא הפולני החדש, לפחות 203 היו יהודים. יותר ממאה לוחמים יהודים עוטרו באותות גבורה פולניים וסובייטיים, והקצין יוליאוש חיבנר אף זכה בתואר "גיבור ברית המועצות".
יהודים שירתו גם בצבא צרפת החופשית, בחלק מהמקרים כחלק מיחידות לוחמות שפעלו בצפון אפריקה או בצרפת עצמה. חלק מהלוחמים היו יהודים מצפון אפריקה, ואחרים פליטים מאירופה. רבים מהם השתלבו בקרבות לשחרור פריז ובמערכות בדרום צרפת.
9+גם בצבאות קנדה, דרום אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד שירתו אלפי יהודים – כ-16 אלף מקנדה, 10,000 מדרום אפריקה, ו-3,000 מאוסטרליה וניו זילנד. רבים מהם נלחמו באירופה, אחרים בזירות דרום-מזרח אסיה. עשרות מהם עוטרו בעיטורי גבורה – כולל "צלב המלחמה", "עיטור ויקטוריה" ו"צלב השירות המצוין". ממשלת בריטניה אף הגיבה בתקיפות על ניסיונות נאציים להפריד את החיילים היהודים הבריטיים בשבי, והבהירה לגרמנים שכל הפליה תענה בתגובה כלפי שבויים גרמנים.
הלקח שלא משתנה: מ-1939 ועד 2025 – ניצחון מוחלט על הרוע
בין שורותיהם של כל הצבאות הללו היו יהודים שהובילו, שפיקדו, שלחמו, ונפלו. עבור רובם זו הייתה מלחמה אחת – לא רק על חירות עולמית, אלא גם על תקומת עמם.
הלחימה של מיליון וחצי היהודים במלחמת העולם השנייה לא רק הגנה על חירותו של העם היהודי – היא חידדה את תודעת הזהות, הגבורה והאחדות היהודית. גם היום, כמו אז, אנו ניצבים מול אויבים אכזריים השואפים להשמידנו – בדמות איראן, חמאס וחיזבאללה. ואם אז היה זה הנאציזם, הרי שהיום מתגלם אותו רוע אנושי בצורות חדשות, מתוחכמות ומסוכנות לא פחות. את השואה לא ניתן להשוות – אך את רוח הלחימה, את תחושת השליחות ואת ערכי האחדות חייבים לשחזר. גם היום, במלחמת חרבות ברזל שפרצה עם הטבח האכזרי של ארגון הטרור הנאצי חמאס, אנו נלחמים ב-7 חזיתות במלחמה שנמשכת גם היום, ערב יום השואה התשפ"ה. חשוב לזכור כי אנו נלחמים על הבית, על היהדות, על עצם קיומנו – ונדרשים לניצחון, לא פחות. לא הסדר, לא פשרה – ניצחון מוחלט. כמו אז.
