ליל הסדר נחגג בכל קהילות ישראל בחודש ניסן, עם בוא האביב והוא זמן ייחודי בו כל משפחה מתכנסת לארוחת חג מפוארת עם שירים, סיפורים, מאכלים מסורתיים ומנהגים עדתיים. אספנו עבורכם לקט של כמה ממנהגי העדות הפופולאריים בחג הפסח
תימנים: מהשולחן הירוק ועד ה"מא כבר"
מלבד אוכל מסורתי תימני (כן, יש גם קובנה כשר לפסח), ליהדות תימן מספר מנהגים ייחודיים בליל הסדר. שלושה מהמרכזיים שבהם: "השולחן הירוק", מה נשתנה – הגרסה התימנית, ו"דיינו".
"השולחן הירוק": הסדר נערך על שולחן חגיגי, מקושט בעלים ירוקים וצנון שמקנה מראה ייחודי, מפואר ומסמל את חודש האביב.
מה נשתנה: במקום השיר "מה נתנה" המסורתי, לתימנים יש גרסה ייחודית משלהם ובה פירוט ארוך יותר כיצד השם הוציא את בני ישראל מיד מצרים. הפיוט נקרא: "מה כבר", ומתחיל בשאלה: "מא כ'בר הד'א אללילה, מן גמיע אללילי, כ'רג'ו ג'דודנא ואביינא, מן מצר בית אלעבודיא, מה כאנו יפעלו?" (מה קרה בלילה הזה מכל הלילות? יצאו גדודינו ואבותינו ממצרים בית עבדים. מה עשו?) – ובהמשך מגיעה תשובת עורך הסדר.
"דיינו": מנהג יהדות תימן במקום לשיר את השיר "דיינו", קוראים את הטקסט ובכל פעם שאוומרים "דיינו" – מגביהים מעט צד אחר של השולחן, כאשר המטרה היא לעורר את סקרנות הילדים ולהשאירם ערים לאורך ליל הסדר.
מרוקאים: מסובבים את הקערה על ראשי המסובים
בערוץ של חב"ד ערכו סקירה של כמה מהמנהגים הנפוצים לכל עדה. המנהג הרווח ביותר אצל המרוקאים הוא "בבהילו יצאנו ממצרים". נוהגים לפתוח את ליל הסדר בשירת הטקסט "בבהילו יצאנו ממצרים, הא לחמא עניא", כאשר תוך כדי שירה מסובבים את הקערה של הסדר על ראשי כל המסובים על השולחן. יש כאלו שנהגו גם לבקר בבתי השכנים, כשגם שם שרים ומסובבים את הקערה מעל ראשי האורחים.
כורדים: טובלים כרפס במיץ לימון
בתחילת הסדר, לאחר נטילת הידיים הראשונה – נהוג לאכול כרפס טבול במי מלח. אבל האם גם הכורדים נוהגים כך?
מנהג נפוץ ביהדות כורסיטן הוא לטבול את הכרפס דווקא במיץ לימון, במקום במי מלח.
מקניידלך ועד הצלפה עם בצל ירוק – מנהגי העדות בליל הסדר
עיראקים ופרסים
יוצאי עיראק ופרס, ועדות נוספות אימצו גם הן את המנהג, נוהגים לתת לילדים להתחפש לבני ישראל שיצאו ממצרים. הרגע המיוחד מגיע רגע לפני ששרים "בצאת ישראל". הילדים הולכים להתחפש, ואז עורך הסדר שואל אותם שאלות: מי אתם? מה אתם עושים? והילדים צריכים לספר כי הם בני ישראל שיצאו ממצרים. לאחר מכן הם מסתובבים סביב השולחן כאשר המבוגרים שרים להם: "בצאת ישראל".
פרסים: מצליפים עם בצל ירוק
במשפחות פרסיות יש מנהג נוסף. כשמגיעים לפסקה "אילו הוציאנו ממצרים", כל אחד מהמשתתפים לוקח בצל ירוק ומצליף באמצעותו במי שיושב לידו. זהו מנהג מקורי שגם נותן לילדים סיבה טובה להישאר ערים.
עיראקים: אפיקומן שווה אלף לירות
מנהג יהודי עיראק (בבל) הוא לאחר סימן הסדר "יחץ", עורך הסדר חוצה את המצה, ואז ראש המשפחה לוקח את "האפיקומן", עוטף אותה במטפחת משי יקרה וקושר אותה באלכסון על חזהו או גבו של ילד קטן. הוא אומר לו: "פיקדון זה אני מפקיד בידך עד סוף הסעודה, עד בוא שעת האפיקומן. והיה אם ייגנב מעמך, עליך לשלם לי סך אלף לירה זהב!"
בהמשך הערב המשתתפים מנסים לגנוב את האפיקומן מ"הילד השומר".
תעשו סדר בחיים שלכם: סיכום הלכתי, רוחני ונפשי לסימני הסדר
תוניסאים: שומרים את האפיקומן לסגולה
אם תבקרו בחג הפסח בבית של משפחה תוניסאית, עם סוף הסעודה המארח יחלק לכל אחד ואחת מהמשתתפים שתי חתיכות מצה מהאפיקומן. שימו לב כי רק החתיכה העליונה מיועדת לאכילה – אתה התחתונה נוהגים לשמור לסגולה טובה.
גרוזינים: שבוע של גירוד
מנהג של יהדות גרוזיה הקשור להכנות לפסח – השבוע שלפני החג מוקדש כולו לניקיונות, והוא נקרא בשם "חֵקִיס קְווּירֶא" – שמשמעותו: שבוע של גירוד. השם המקורי נובע מדברי חכמינו זיכרונם לברכה שצריכים לגרד את כל החמץ שנדבק לרהיטים ולקירות במשך השנה.
מתי החג נכנס? זמני פסח התשפ"ה
לובים: מחלקים מלח לספירת העומר
בלילה השני של חג הפסח מתחילים לקיים את מצוות ספירת העומר. בקרב יהודי לוב נהוג לחלק בלילה הראשון בו סופרים את העומר גבישי מלח לכל המתפללים. המלח הזה יישאר בכיסם של המתפללים במשך כל תקופת ספירת העומר, וכאשר הם יקיימו את המצווה מדי לילה – הם ימשמשו בכיסם או יחזיקו את גביש המלח ביד.
ביהדות ג'רבה: מבשרים על ביאת המשיח
ביהדות ג'רבה, אחד מהמשתתפים לוקח את האפיקומן על שכמו ויוצא לבקר בבתי השכנים וקרובי המשפחה. הוא מציג את עצמו כאורח שהגיע מארץ ישראל, ומבשר להם את בשורה הגאולה: "משיח בן דוד בדרך!"
