בשבעה באוקטובר 2023, סנ"צ דורון אלוני עמד בראש ימ"ר לכיש – אחת היחידות הבכירות והפעילות במשטרת ישראל. בבוקר ההוא, בשעה 6:30, הוא עדיין לא ידע שחייו עומדים להשתנות לעד. רקטות משוגרות לכל עבר ובמקביל, יריות ראשונות נשמעות בעיר מגוריו – אופקים. אלוני יצא לשטח והתחיל להילחם יחד עם חבריו למשטרה.
בשלב מסוים, כשחש שהאזור בטוח יותר, חבר אלוני לחברו הקרוב וקודמו בתפקיד, סנ"צ גייאר דוידוב. יחד עלו על רכב קרקל, בדרכם אל חניון רעים, מסיבת הנובה, שם שהה בנו הגדול של אלוני, עמית. בדרכם נקלעו למארב מחבלים. דוידוב הי"ד נפל בקרב, אלוני נפצע, אך הצליח להימלט ומשם פונה לבית החולים. שעות אחר כך, הבן עמית הצליח להימלט מהטבח ושב לחיק המשפחה – לא לפני שחילץ צעירה שזעקה לעזרה.
חודשיים בלבד לאחר מכן, בחנוכה, יצא אלוני לנפוש באילת עם אשתו וילדיו – לנסות לנשום. ערן נשאר בצבא, בלחימה ברצועת עזה. בלילה הראשון באילת, אלוני התעורר באמצע הלילה, כשליבו לא מבשר טוב. בארבע לפנות בוקר – נשמעה דפיקה על דלת חדרו במלון. ערן נפל בקרב. יחד איתו נפל גם מפקדו, תומר גרינברג. מאותו הרגע – דורון אלוני כבר לא אותו אדם. המפקד שלחם בגבורה – הפך לאב שכול, כאוב ומתגעגע.
בעוד עם ישראל מתכונן לחגוג את ליל הסדר, משפחת אלוני בחרה לוותר. "הפצע טרי מדי, אין לנו כוחות לחגוג", סיפרה אשתו ג'ני. בימים אלו, עושה סנ"צ אלוני כל שביכולתו כדי להנציח את ערן – הבן שנפל. הוא מדבר עליו, חושף, משתף, כותב שירים ומספר. מתוך הכאב הוא צומח מחדש – ולו על מנת לספר לעולם על גבורת בנו.
