בעוד כמה ימים נתכנס ונחגוג כולנו את חג הפסח – חג החירות, בו אנו מציינים את יציאת עם ישראל מעבדות לחירות. במהלך ההיסטוריה אפשר לציין יציאות רבות לחירות – הן של עם ישראל בכללותו והן של אנשים פרטיים. כמו שיצאנו מהערפל של השואה אל האור של מדינה יהודית עצמאית.
בשנה האחרונה אנחנו נחשפים לחירות מסוג חדש – חירות שאי אפשר לכלוא לעולם. רבים מהחטופים המשתחררים וחוזרים הביתה מספרים שלמרות שהיו בשפל, בתוככי המנהרות, דווקא שם התגלתה נקודת האור הפנימית שלהם. דווקא שם הם התחברו ליהדות – ואת החירות הזו של הנפש, איש לא יכול היה לקחת מהם.
2+ביתו של קית' סיגל, ששוחרר לאחר 484 ימים בשבי, סיפרה בתוכנית "הפטריוטים": "חצי מהזמן הוא היה לבד לגמרי, והרבה מהזמן הזה הוא היה נעול בתוך חדר. הוא חיפש את הזהות היהודית – והיה לו קשה למצוא. אז הוא מצא אותה בתפילות קטנות שהוא התחיל לומר. בברכות על האוכל – 'בורא מיני מזונות', ו'שמע ישראל' שהוא לא אמר בחיים שלו. והוא אמר שבתוך כל התופת הזו, הרגע הזה – להיזכר שאני יהודי, שיש משמעות לעם שלי ומאיפה שאני מגיע – מאוד חיזק אותו".
ילנה טרופנוב, ששוחררה לאחר 54 ימים, סיפרה כי בכלל לא היה לה קשר ליהדות לפני המלחמה. אך בשבי היא הייתה מתפללת יחד עם הילדה אמיליה אלוני, בת החמש, שהייתה עמה. היא תיארה כי בזמן שהייתה בשבי, הבינה ששום דבר אינו מקרי: "ראיתי את היד של הקדוש ברוך הוא בהכל", והוסיפה כי היא גם שומרת כשרות ומתפללת – וזה מה שמחזיק אותה לאחר שביתה נשרף ובעלה נרצח. בנה, סשה, שוחרר מהשבי לאחר 489 ימים.
2+עומר שם טוב, ששוחרר לאחר 450 יום, סיפר על התנאים הקשים בשבי ועל ההשגחה העליונה שליוותה אותו לאורך כל הדרך: "ביום ה-50, כשהייתי על סף ייאוש גמור, אחרי חמישה ימים בחושך מוחלט, כשנותר לי לאכול ביסקוויט ביום עם מעט מים מלוחים לשתות – צעקתי לאלוהים שיוציא אותי משם, כי אני לא יכול יותר. חמש דקות לאחר מכן, הגיע השובה והודיע לי שאני עובר למקום אחר".
עומר סיפר כי הוא ואיתי רגב, ששהה עמו, עשו קידוש בשבי – עם אותו בקבוק מיץ ענבים שהספיק להם, בדרך נס, לחמישה חודשים. הוא תיאר את ההרגשה:
"זה היה בדיוק כמו נס פך השמן בחנוכה, וזה הספיק לי לחמישה חודשים שעשיתי קידוש בכל יום שישי".
2+ישנם עוד סיפורים רבים הממחישים את כוחה האדיר של הרוח היהודית. אפילו בעומקי השבי, חמישים מטרים מתחת לאדמה, כשאין עבדות קשה מזו – אין אוכל, אין מים, אין מקלחת, יש עינויים קשיים, מכות ועוד הרבה דברים שקשה לדמיין – דווקא שם התנצנץ האור הפנימי של הנפש היהודית.
זה מלמד אותנו שיש לנו, כיהודים, משהו הרבה יותר עמוק ואמיתי מכל דבר אחר בעולם – ואת זה אי אפשר לקחת מאיתנו. קוראים לזה – נצח. אם רק נתחבר באמת לנקודת הנצח שלנו – אף אדם בעולם לא יוכל לשלוט עלינו. "נצח ישראל לא ישקר". חג שמח!
