מאז השבעה באוקטובר קטאר ומצרים מתחרות על התיווך בנושא החטופים. נדמה שראש השב"כ נוטה לכיוונה של מצרים. גם באולפנים של 12 התקיים ויכוח כזה: דנה וייס בעד קטאר ואהוד יערי בעד מצרים. כולנו זוכרים את ראיון החנופה שערך ערד ניר ראיין עם ראש ממשלת קטאר.
שתי המדינות הן מתווכות בעייתיות: מצרים בשל מעורבותה בהברחת הנשק המסיבית בציר פילדלפי, וקטאר בשל החסות שהיא נתנה לחמאס ומימונו. קטאר היא מדינה מניפולטיבית. היא משחקת על כל המגרשים. כך היא שורדת באזור הקשוח בין איראן לבין ערב הסעודית.

הקטארים שופכים הרבה כסף וכך הם "קונים" משתפי פעולה. הממסד הביטחוני הישראלי נהג גם לשחק את המשחק הזה. פרשת "הממד החמישי" של בני גנץ היתה קשורה לקטאר. רונן בר קיבל מהם כרטיסים יקרים מאוד לצפות במשחקי המונדיאל בקטאר.
קטאר פנתה גם למשרד יח"צ, שיש לו קשרים טובים בישראל, כדי שיקדם את האג'נדה שלה כמתווכת. הם פנו לאוריך ולפלדשטיין. קראתי את החלטת השופט מזרחי בעניין בקשת הארכת המעצר של אוריך ופלדשטיין. לא בדיוק הבנתי מה העבירה שם.

לחלל האוויר נזרקות שוב המילים הגבוהות: "שוחד! הפרת אמונים! מגע עם סוכן זר! הלבנת הון!". את המילים האלה באותה מידה היה אפשר לזרוק על בני גנץ ודומיו בממסד הביטחוני שפלרטטו עם קטאר. אני הייתי מעדיף שתהיה חומה בצורה מפני השפעות חיצוניות על לשכת ראש הממשלה – כנגד קטאר או מצרים.
אני באמת מתקשה לראות מה בדיוק פלילי כאן, ובמיוחד מה בדיוק ההאשמה כלפי ראש הממשלה. בקיצור – מה שיש כאן, שזה עוד אחד מהסיפורים הרגילים – ראש השב"כ והיועמ"שית רוצים לסכל את פיטוריהם באמצעות פיזור מסך עשן של "חשדות" כנגד ראש הממשלה.

הם מתחילים להכין את נשק יום הדין: הנבצרות. ופתאום זה נשמע בכל מקום: יאיר לפיד, יאיר גולן, מרדכי קרמניצר, ניר חפץ, באולפני 12 – "ראש הממשלה מסוכן" (גיא פלג ודומיו). הקריאות להוצאת ראש הממשלה לנבצרות מעידות יותר מכל על מצוקת המחאה ועל מצוקת ההגמוניה הישנה – תקשורת השמאל, הפרקליטות, והשב"כ.
כשהמבצר בסכנה אמיתית מבחינתם, כאשר בהרב מיארה ורונן בר בדרך החוצה, הגיע הזמן לשלוף את נשק יום הדין: הוצאת ראש ממשלת ישראל לנבצרות משפטית (המצאה ישראלית בקנה מידה עולמי, בניגוד חד להוראות החוק), וגרירת ישראל למשבר חוקתי חמור, ואולי למלחמת אזרחים.

ברגעים האלה צריך לבקש מנשיא ארצות הברית להבהיר שמבחינתו ראש ממשלת ישראל הוא זה שנבחר בקלפי. לטראמפ יש אפס סובלנות כלפי הדיפ סטייט האמריקאי, וכעת גם כלפי הדיפ סטייט הכלל עולמי. הוא רואה את הדחת מרי לה פן בצרפת. הוא רואה מה קרה בברזיל. הוא מבין מה צפוי לקרות בגרמניה עם מפלגת האלטרנטיבה לגרמניה.
הוא ואילון מאסק לא יקבלו החלטה כזו בישראל. הם יראו בכל מי שידו היתה במעל כמי "שחותרים תחת הדמוקרטיה הישראלית", ו"פוגעים בגרעין הזכויות האזרחיות של אזרחי ארצות הברית וישראל" (לשון מכתב האזהרה שיצא לראשי המחאה בישראל מהקונגרס).

הוא צריך להשית סנקציות על החותרים כנגד הדמוקרטיה הישראלית והקוראים למרד. כי איך אמר אילון מאסק לאחרונה, אנחנו מצויים "במלחמת עולם כנגד הדיפ סטייט".
