תם שלב א' של עסקת החטופים. מדינת ישראל במשך כמה שבועות מצליחה להשיב לישראל 33 חטופים, ובכך להוריד את מספר החטופים בעזה ל-59. ועכשיו האתגר הגדול מגיע – מבוי סתום בשאלה לאן אנחנו מתקדמים מכאן.
הניסיונות להניע את המשא ומתן על שלב ב' נראים כרגע כחסרי תקווה ותוחלת, כאשר חמאס מתבצר בעמדתו לסיים את הלחימה, לשקם את עצמו ולבנות את הרצועה מחדש בהנהגתו.
1+מאידך, הניסיונות להגיע להמשך הפעימות של שלב א' מראים על רפיסות מצד מדינת ישראל, כאשר, בעזרת מנופי לחץ, יש סיכוי שאנחנו יכולים להשיג חטופים רבים יותר ובזמן קצר יותר. ובדיוק כאן, בנקודה הזאת, נשאלת השאלה מיהו בעל הבית? מי צריך לקבל את ההחלטות?
רבים כאן בישראל שמים את מבטחם ויהבם על השליח האמריקני סטיב וויטקוף שיגיע לכאן, לישראל. רבים בישראל מצפים מממשל טראמפ שיעשה בעבורנו את העבודה, שיאיים, שיבטיח, שיביא עבורנו את הגיהינום ועוד ועוד. אבל אנחנו צריכים לזכור שבסוף העסק הזה שנקרא רצועת עזה ועתידה הוא העסק שלנו של מדינת ישראל, מדינת היהודים.
1+עם כל הכבוד הגדול שאנחנו נותנים לממשל האמריקני, לנשיא טראמפ, שמרעיף עלינו אהדה והגנה וביטחון, בסוף צריך לזכור- כשקמה מדינת ישראל ב-48, נשבענו לעצמנו שלעולם לא נשים את מבטחנו על אף אחד חוץ מעל מדינת היהודים.
הצבא הוא שלנו, חיילים יהודים הם שלנו, הכל החלטות של ראשי הממשלות והדרגים שלנו. אם אנחנו לא נדאג לעצמנו, אף אחד אחר לא יעשה את זה. אנחנו נעזר בעולם, נהיה בקשר עם העולם, נחתום על בריתות, נעשה את כל מה שצריך. אבל בסוף, אם אין אנחנו לנו, אז מי, מי יהיה לנו?
אבל צריך לומר גם ביושר, הדברים לא מופנים רק לציבור בישראל – הם מופנים גם לממשלת ישראל ולמקבלי ההחלטות. אתם אלה שצריכים לקבל את האומץ, את האמונה בצדקת הדרך, לדעת שאנחנו תלויים בעצמנו וגורלנו נמצא בידינו ולקבל את ההחלטות בדרך הזו.
