הטרגדיה של הרצי הלוי: ההתכתשות האחרונה בין הרמטכ"ל הרצי הלוי לשר הביטחון ישראל כ"ץ היא נדבך נוסף בפרק הסיום העגום של הקריירה של הלוי – פרק שהיה צריך להגיע לסופו כבר מזמן. הטרגדיה של הלוי היא בחוסר היכולת המאוד אנושי להשלים עם העובדה שהוא אחראי כרמטכ"ל למחדל הביטחוני הגדול והנורא בתולדות המדינה.
לו היה מקבל זאת הכתם לא היה נמחק, אך הוא לא היה מוסיף עליו את הבזיונות שבהיאחזות הנואשת בכיסא, מריחת התחקירים, ההתקוטטויות עם מבקר המדינה, ההיעלבויות, השערוריות – וההתנהלות שאינה עושה כבוד לאדם ששירת את המדינה במשך כל חייו הבוגרים.
הלוי פיקד על מלחמה שבה היו לצבא בראשותו הישגים מדהימים, וגם – מה לעשות – היה אחראי למחדל נורא. הוא יכול היה להיזכר כלוחם אמיץ למען עם ישראל שאיתרע מזלו להיות במשמרת הלא נכונה, אשר גם רבים אחרים היו עשויים להיכשל בה.
2+אבל הרצי של 2024 רצח את המורשת של הרצי שיכול היה לצעוד אל השקיעה עם תג של כבוד לצד אות הקלון. הוא עסוק, לצד ניהול המלחמה, בפוליטיקה קטנה, בקרבות אגו ובמעשים שעולים לכדי חשד ממשי לשיבוש מכוון של התחקירים. כל אלה, לתפיסתו, נועדו להציל משהו מכבודו ומהמורשת שלו, אך משיגים בדיוק את המטרה ההפוכה.
אגב כך הוא חושף את הרעה החולה העמוקה ביותר בדרג הצבאי – תחושת העליונות היהירה והאנטי-דמוקרטית על הדרג המדיני. התחושה הזו הייתה בין הגורמים החשובים למחדל הנורא של שבעה באוקטובר, מעבר להיותה ביטוי לתפיסת עולם אנטי-דמוקרטית.
2+הלוי מרשה לעצמו להסתכסך כך עם שר הביטחון ועם ראש הממשלה כי הוא לא באמת מרגיש כפוף אליהם, ומבחינתו הם בסך הכל הדיוטות שמונעים מאינטרסים זרים ומפריעים "למקצוענים" לעשות את העבודה. זוהי הגרסה הצבאית של תפיסת "שלטון הפקידים", והצורך הדחוף לעקור אותה מהיסוד הוא עוד סיבה שבגללה הלוי חייב לפנות את מקומו בהקדם.
הרצי הלוי אינו אדם רע וגם אינו קצין רע – הוא מפקד צבאי מסור שגודל באופן עקום במערכת שאיבדה את דרכה. איתרע מזלו לקבל את כהונת הרמטכ"ל בתקופה הגרועה ביותר שבה ניתן לאחוז בתפקיד זה, והוא לא הצליח להתמודד עם האתגרים הכמעט בלתי אפשריים שזימנה לו. טוב היה עושה לו פרש בכבוד – המדינה הייתה מרוויחה מכך, צה"ל היה מרוויח מכך, וגם הוא עצמו.
