אתמול בבוקר, רבים מאיתנו הסתכלו לשמיים והבחינו בציור מיוחד שהופיע בין העננים – סמל שמזוהה עם החטופים. המראה הזה, שהגיע בדיוק בזמן שבו מתגברים הדיווחים על עסקה אפשרית עם ארגון הטרור חמאס, עורר לא מעט תגובות. דובר צה"ל הבהיר כמובן כי הציור, שנוצר על ידי מטוסי קרב של חיל האוויר, לא היה מכוון, אלא תוצאה אקראית של מבצע יירוט מוצלח. היו שבחרו להאמין להודעה הרשמית, והיו שראו בכך משמעות אחרת. אבל אולי כדאי שנתבונן לרגע בסמל הזה מזווית שונה, אמונית יותר.
מדינת ישראל נמצאת כבר יותר משנה באי שקט מתמשך – מבפנים ומבחוץ. בחזיתות הביטחוניות, לוחמינו נלחמים ללא הפסקה מול אויבים המבקשים לכלותינו. במקביל, בתוך החברה הישראלית, המתח מורגש בכל פינה: חילוקי דעות חריפים, הפגנות בלתי פוסקות, והעימותים בין הקואליציה לאופוזיציה שממשיכים לבעבע. ואם לא די בכך, גם משפט נתניהו חזר בשבוע שעבר לכותרות והצית מחדש ויכוחים טעונים. נדמה שהכל קורה בבת אחת, בלי רגע של הפוגה או מנוחה.
4+אבל, לרגע אחד אתמול בבוקר הרבה מאזרחי ישראל הרימו את העניים מהטלפון או מהטלוויזיה ופשוט הסתכלו לשמיים. רגע כזה, שבו תשומת הלב מתנתקת מהעומס היומיומי ומהחדשות הבלתי פוסקות, הזכיר לי את סיפורו המוכר של רבי נחמן מברסלב זצ"ל. כאשר אחד מתלמידי רבי נחמן היה טרוד מאוד בפרנסתו בעקבות עוני וקשיי במסחר, רבי נחמן שאל אותו שאלה פשוטה אך עמוקה: "הסתכלת היום לשמיים?"
שאלתו של רבי נחמן מברסלב, נושאת משמעות עמוקה בהקשר האמוני. היא מזכירה לנו את הצורך להרים את מבטנו מהעיסוקים היומיומיים ומהרדיפה אחר ההישגים החומריים, ולהתבונן אל על, אל השמיים, כסמל לקשר עם הבורא ולהכרה במוגבלות האנושית, מה הוא הגבול של מה שאנחנו יכולים לעשות, מול האינסופיות האלוקית.
4+בימים אלו, כאשר המדינה שלנו מתמודדת עם אתגרים חיצוניים ופנימיים, אנו מוצאים את עצמנו מוצפים במידע, דעות ופרשנויות מכל עבר. רבי נחמן מזכיר לנו את הצורך לעצור לרגע, להרים את המבט מהמסכים ומהחדשות, ולהתבונן בשמיים. לא מדובר כמובן רק בפעולה הפיזית של התבוננות, אלא ההתבוננות מביאה אותנו להרהר במוגבלות שלנו, להכיר באפסיותנו מול גדלות הבורא, ולהתחבר לאמונה הפשוטה והטהורה.
ההתבוננות בשמיים מסמלת את ההכרה בכך שיש מעלינו כוח עליון, שהעולם אינו מסתכם במה שנראה לעין, ושישנה השגחה פרטית המנהיגה את המציאות. במישור האמוני, בסופו של דבר רק בורא עולם הוא זה שקובע מתי ואיך ישוחררו החטופים. לא ביבי יקבע, לא הרמטכ"ל, לא טראמפ, לא מצרים, לא סעודיה ולא ארגוני הטרור.
4+הסמל שהופיע בשמיים, בין אם היה מכוון ובין אם לא, יכול לשמש עבורנו כתזכורת להרים את המבט, להתרומם מעל הדיונים והוויכוחים, ולהתמקד ולו לרגע במהות. האמונה בבורא עולם מעניקה לנו כוח, תקווה ויכולת להתמודד עם האתגרים, מתוך ידיעה שיש מטרה ותכלית לכל מה שמתרחש.
במקום להיסחף אחר הזרם הבלתי פוסק של חדשות ודיווחים, ננצל את ההזדמנות לעצור, להתבונן בשמיים, ולהתחבר לאמונה. כך שבין כל הכאוס הסובב אותנו נוכל אולי למצוא בתוכנו שלווה פנימית, חיזוק רוחני, ושנדע כל אחד ואחת מאיתנו להתמודד עם המציאות בצורה מושכלת ומאוזנת יותר.
4+ביום חמישי הקרוב, י"ט בכסלו, חסידי חב"ד מכל העולם יחגגו את חג הגאולה – יום שחרורו של רבי שניאור זלמן מלאדי, ממאסרו ברוסיה הצארית בשנת 1798. כשם שרבי שניאור זלמן יצא לחופשי באופן נסי, כך אנו מתפללים ומייחלים לשובם המהיר והבטוח של כל החטופים והחטופות, הלוחמים והלוחמות, לביתם ולמשפחותיהם. חג הגאולה מזכיר לנו שהגאולה יכולה להגיע ברגע אחד, גם כאשר המצב נראה קשה ומורכב. בימים אלו, נרים את העיניים לשמיים, נתחזק באמונה ובתקווה, ונבקש מבורא עולם שיזכה אותנו לראות בניסים ובגאולה שלמה, במהרה בימינו, אמן.
