סרן במיל' שגיא יעקב רובינשטיין הי"ד מקיבוץ לביא, נהרג בדרום לבנון יחד עם שלושה לוחמים נוספים כשנכנסו למבנה תת קרקעי והוציאו ממנו אמצעי לחימה. זאת כשהוא בן 31 בלבד ומותיר אחריו את הוריו יורם וגליה, אישה, שלושה ילדים ושני אחים.
קרוביו מספרים על אדם חייכן שאהוב על כולם, איש מקצוע משכמו ומעלה, נעים הליכות שנתן מעצמו מעל ומעבר עבור המטופלים, בעל לב זהב שעושה הכל למען משפחתו. "הוא היה מקצועי, חכם וחד – והקפיד לאורך כל הדרך ללמוד ולהשתפר כדי להיות הכי מקצועי בתפקידו". מעבר לשעות העבודה הקפיד להיות כונן חירום עם אמבולנס בקיבוץ. חברו דודו ברגר ספד לו: "שגיא הי"ד היה בחור שקט, צנוע, מופנם וענו. אהוב על הבריות ואיש חסד. תמיד חתר לעזור, לסייע ולתת לכל מי שנדרש".
1+שגיא התנדב כמגיש עזרה ראשונה עוד בגיל 15 ובהמשך כמדריך עזרה ראשונה. בשירותו הצבאי שירת כחובש צבאי ובמקביל סיים את הכשרתו כחובש רפואת חירום ונהג אמבולנס. בין סבבי המילואים הרבים שביצע מתחילת המלחמה, הקפיד לבצע משמרות בניידות טיפול נמרץ על מנת לסיים את הסמכתו כראש צוות. בנוסף, התנדב בעמותת 'שמחה לילד' והיה חבר צח"י בקיבוץ.
"אני מכיר את שגיא יעקב ז"ל כ-15 שנה, ישבנו באותו הספסל בבית הכנסת. הוא היה מדריך שנה מעלי בבני עקיבא", אמר חברו דביר צשנובר והוסיף: "החלום שלו היה להתקדם ולצבור עוד ידע על מנת להציל כמה שיותר חיים. לפני שבועיים נפגשנו בבית הכנסת ודיברנו על קורס הפראמדיקים שהוא סיים לא מזמן. הוא היה אדם כריזמטי ומיוחד, שסחף אחריו אנשים רבים.
חברו הקרוב צורי נבות ספד לו: "שגיא יעקב ז"ל הוא היה לוחם בלב ובנשמה והצלת חיים עבורו הייתה ערך עליון. הוא היה חבר אמיתי וקרוב ואני אזכור אותו ככזה. מפקד אמיתי ובעל ערכים גדולים. תמיד ראה אתגרים כהזדמנות, ובעקשנות האופיינית לו – נלחם, התמיד וניצח. הוא היווה לנו דוגמא ונפל במהלך שמירתו על המולדת. הוא הותיר חלל ענק והוא תמיד יישאר בליבנו".
