הפסקת האש בצפון אינה אלא אשליה. כבר מהרגע הראשון לא הייתה כאן הפסקת אש אמיתית. חיזבאללה ניצל את ההפוגה כדי להתארגן מחדש, לקדם משגרים, להעביר מחבלים דרומה ולבצר את תשתיותיו. כל זה קורה תחת המסמך חסר התוכן שהאמריקאים חתמו איתנו, מסמך שהבטיח לנו חופש פעולה אך במקביל גינה אותנו על כל פעולה שביצענו.
חיזבאללה לא שומר על ההסכם – אפילו לא למראית עין. הירי לעבר הר דב הוא לא אירוע חריג, אלא המשך ישיר של האסטרטגיה שלו להישאר על הגבול וליצור מציאות חדשה בצפון. ומה אנחנו עושים? תקפנו משגרים בדרום לבנון. איך המשגרים והמחבלים האלו בכלל הגיעו לשם? היינו אמורים לנקות את השטח הזה, ואם לא עשינו זאת, מדוע חיכינו שיירו עלינו כדי להגיב?
3+מה שהכי מטריד הוא שתושבי הצפון הופכים, למעשה, לעוטף לבנון. הם יחיו בסבבים של ירי, מטפטוף לטפטוף, מיום קרב ליום קרב. לא תכניות הבראה, לא שיקום ולא תוכניות צבאיות מרחיקות לכת ישנו את זה – אלא נרמול המציאות. תגובות "עוצמתיות" כמו אלו שאנחנו רואים עכשיו, שמשמעותן תקיפת משגר פה ומשגר שם, לא משדרות הרתעה אלא חולשה.
בשבעה באוקטובר חמאס גרם לכולנו לחשוב שאי אפשר להמשיך לחיות במציאות של "טפטופים". ואילו עכשיו אנחנו מביטים אל הצפון ומקבלים את אותה מציאות בדיוק. לא רק שלא מנענו את חיזבאללה מלחזור לפעולה, אלא שאנחנו גם מחיים אותו באמצעות הפסקת אש כושלת.
3+המציאות בדרום לא שונה בהרבה. גם שם המלחמה מתנהלת בעצימות נמוכה, והמוקד הוא החטופים. המגעים לעסקה מתקדמים, וחמאס מראה סימני התרככות. אך המחיר שאנחנו נשלם על שחרור החטופים – ככל הנראה שחרור מחבלים כבדים – יהיה יקר מאוד, וכואב מאוד.
במקביל, מתעוררת סוגיית ציר פילדלפי, שישראל הסכימה כנראה להתרכך לגביו. הציר הזה מהווה קו אסטרטגי חשוב, אבל כל עוד לא סיימנו את המלחמה, ההחלטה עליו נראית יותר טקטית מאסטרטגית. זה עוד נדבך בהבנה שהמלחמה בעזה רחוקה מלהסתיים, ומי שלא מבין את זה עכשיו, יבין בהמשך.
בחודשיים האחרונים הצלחנו להשיג הישגים צבאיים מרשימים בצפון ובדרום. חיזבאללה, שחטף מכה קשה מאוד, עדיין לא קרס – אבל כן הוכה באופן חסר תקדים. חמאס, שבתחילת הלחימה הוביל מתקפה מחרידה על ישראל, חווה כעת קריסה מוחלטת ברצועת עזה.
3+ועדיין, במקום למנף את ההישגים האלו, אנחנו מחיים את האויבים שלנו, מייצרים עבורם מציאות חדשה ומרוקנים את ההצלחות שלנו ממשמעות. זה לא מאבק שאפשר לנצח בתגובות נקודתיות או בניסיון להרוויח זמן – זו מלחמה שצריך לנהל עד הסוף, ולא לעצור באמצע הדרך.
אם נמשיך במצב הנוכחי, אנחנו נמצא את עצמנו במהרה במציאות של טפטופים בלתי נגמרים, סבבי לחימה אינסופיים, ואובדן האמון של תושבי הצפון והדרום במנהיגות שלנו. אפשר היה אחרת – אבל בחרנו אחרת.
