בימים האחרונים, התמונה בצפון השתנתה במהירות ובדרמטיות. צה"ל, שתקף בעוצמה את מעוזי חיזבאללה בעומק לבנון, הצליח לפגוע באופן חסר תקדים ביכולות הארגון. אחוזים נרחבים מהארטילריה של חיזבאללה, ולפי גורמים שונים אולי אפילו 50%, הושמדו.
הפגיעה הזו מהדהדת עד לטהרן – המממנת והכוח שמאחורי חיזבאללה, אשר בנתה אותו במשך שנים כדי לשמש זרוע קדמית "פרוקסי" מול ישראל. העיניים מופנות כעת אליה לאחר שמבינה שהמערכת הצבאית שהיא בנתה בצפון עלולה להתמוטט אם הלחץ יימשך.

לצד זאת, העולם הערבי מתחיל לשנות את גישתו. האיתותים שמגיעים מסעודיה על רצונם לחזור ולשקול יוזמות אזוריות, מרמזים על אפשרות חדשה של בריתות ושיתוף פעולה ביטחוני אזורי – דבר שהיה לא מציאותי לפני מספר חודשים.
ישראל של אחרי השבעה באוקטובר היא לא אותה מדינה שהייתה לפני כן. בדומה למלחמת יום הכיפורים, ישראל עברה מתדהמה, הגנה וספיגה לשיבה מהירה לעוצמה צבאית מרשימה. היום, בעודה משיבה מלחמה עיקשת לחיזבאללה בצפון, ישראל מחזירה לעצמה את ההרתעה ואת הכבוד האבוד.

אך עם כל ההצלחות הצבאיות האחרונות, אסור לזלזל באויב. חיזבאללה עדיין מחזיק ביכולות רבות, ויש להמשיך ולדכא את כוחו כדי להבטיח שישראל תחזור לשליטה מוחלטת בגבול הצפוני. ההישגים של צה"ל מרשימים, אך הדרך עוד ארוכה. רק המשך ההתמדה בלחימה ובהשגת עליונות מלאה יאפשרו את המציאות שבה התושבים בצפון יוכלו לחזור לבתיהם בביטחון.
