העולם כולו עוקב אחרי ההסלמה בין ארצות הברית לאיראן. חילופי האיומים, התקיפות והכותרות יוצרים תחושה שהאזור כולו על סף פיצוץ. אבל יש שאלה אחת שכמעט לא נשאלת: אם איראן כל כך חזקה, מדוע היא נמנעת מעימות ישיר עם ישראל? לדעתי, התשובה היא מילה אחת: פחד.
2+לא פחד מהאו"ם. לא פחד מסנקציות. לא פחד מהקהילה הבינלאומית. פחד מישראל. בשנים האחרונות, לפי פרסומים שונים, לישראל יוחסו יכולות מודיעיניות ומבצעיות יוצאות דופן, ובהן פגיעה ישירה בבכירים ובתשתיות צבאיות באיראן.
מבחינת המשטר בטהרן, המסר ברור: גם מי שנמצא בלב מוקדי קבלת ההחלטות אינו חסין וישראל לא תהסס לפגוע בו . זו הסיבה, לדעתי, שאיראן תעדיף להפעיל את שלוחותיה, החות'ים, חיזבאללה ומיליציות נוספות, במקום להסתכן בעימות ישיר שעלול להוביל להסלמה רחבה יותר. ויש כאן נקודה חשובה נוספת.
2+להערכתי, בטהרן מבינים שכל תקיפה משמעותית מצד איראן או מצד שלוחותיה עלולה להעניק לישראל את מה שישראל כל כך רוצה וזה לגיטימציה רחבה יותר להרחיב את פעילותה נגד תשתיות אזרחיות וצבאיות, מרכזי פיקוד ונכסים אסטרטגיים של המשטר, ובעיקר המטרה הפגיעה ביותר בהנהגה שכמעט ולא נשארה . לכן כל החלטה בטהרן מתקבלת בזהירות רבה.
מנהיגי איראן יודעים היטב שחידוש המלחמה עם ישראל עלול שוב להיפתח לא במטח טילים, אלא בחיסול שיטתי של צמרת קבלת ההחלטות שלהם. אפשר להחזיק בארסנל טילים מהגדולים בעולם. אבל אם שרשרת הפיקוד קורסת-גם הצבא הגדול ביותר הופך לגוף מבולבל וחסר כיוון.
במזרח התיכון לא מכבדים הצהרות. מכבדים כוח והרתעה. המשטר האיראני אולי ממשיך לאיים, אבל מאחורי הנאומים מסתתרת מציאות אחרת: הוא מבין היטב שהמחיר של עימות ישיר עם ישראל עלול להיות כבד וכואב מאוד. ולפעמים, זהו בדיוק מבחנה האמיתי של הרתעה – כשהאויב משנה את התנהגותו לא בגלל מה שנאמר לו, אלא בגלל מה שהוא מאמין שעלול לקרות אם יחצה את הקו גם אם קוראים לך חמינאי.
