רבים טוענים, ואולי צודקים, כי מצרים מתחמשת ומכפילה את כוחה הצבאי כדי לתקוף אותנו בבוא היום, אך לפחות בינתיים נראה כי החזית העיקרית של המצרים היא בכלל מול מדינה אחרת שאיתה אין לה בכלל גבול – אתיופיה.
מצרים שולחת 10,000 חיילים עם ציוד כבד לסומליה, מהלך המעלה את המתיחות בקרן אפריקה (צפון מזרח אפריקה). ב-29 לאוגוסט המריאו שני מטוסי תובלה עמוסים בנשק ותחמושת למוגדישו הבירה, כל זאת בהמשך לחוזה ההגנה שנחתם החודש בין שתי המדינות.
הרקע – סכר הרנסנס
המתיחות בין מצריים לאתיופיה הצוברת תאוצה מקורו בהקמת סכר על מוצא הנילוס באתיופיה. הנילוס הכחול עליו הסכר הוקם מספק שמונים אחוז מזרימת המים בנהר. למרות סבבים רבים של משא ומתן בין המדינות כולל תיווך אמריקני אין הסכמה ביניהן.
3+מנהיג מצרים א-סיסי חזר ואמר כי סכירת המים לסודאן ומצריים הם קו אדום שלא ייחצה. למרות זאת, אתיופיה החלה למלא את המאגר שנוצר מאחורי הרנסנס במיליארדים של מטרים מעוקבים שבהכרח לא מגיעים למדינות במורד הזרם (הגובה הבסיסי של אתיופיה נושק למעל 1,000 מטרים ואילו סודאן ומצריים הרבה יותר נמוכות).
בתחילת השנה חתמה אתיופיה הסכם ראשוני עם מדינת סומלי-לנד, מחוז מורד בסומליה, שעיקרו חכירת שטח תמורת הכרה בריבונות המחוז המורד. סומליה התקוממה, והחלה לחזק קשריה עם מצרים.
3+מטרות הנוכחות של מצרים בסומליה:
- לשפר את יכולת ההתמודדות של סומליה עם אל שבאב, הארגון האיסלמיסטי
- להשיב את שלמות הטריטוריה הסומלית
- לחזק את השליטה של מוגדישו על מייצרי הים האדום
- ליצור אי-נוחות אצל האתיופים
3+פגיעה קשה בכלכלה המצרית
המשחק המצרי בסומליה רב תחבולות. הוא משקף את התסכול המצרי מן התהליך הדיפלומטי באשר לסכר, מצריים מנסה לרסן את הסיכון לכלכלתה ולקיומה הנובע מהפעלתו כאמור.
מאז הנחת אבן הפינה לרנסנס, יצאה מצרים בהצהרה כי הוא מהווה איום ישיר לביטחון המים השלה. אדיס אבבה קובעת נמרצות כי הסכר הוא פרויקט פיתוח שאיננו מאיים על מצרים אך הנהר הוא עמוד השדרה של מימי מצריים על 110 מיליון תושביה ועל החקלאות שמהווה מעל 10% מן הכלכלה המצרית.
3+באשר לאתיופיה, סכר הרנסנס מכפיל את יכולת ייצור החשמל שלה ומסיט מים רבים לפיתוח החקלאות במדינה של מאה ועשרים מיליון תושבים. הנזק של ביקוע הסכר על כל השטח המצוי במורד הנהר הוא אסוני לכן לא סביר שמצריים אכן תתקוף.
מצרים מצויה במשבר ענק, הכנסות המדינה מתעלת סואץ שהנשיא א-סיסי השקיע בהכפלתה ירדו משמעותית מאז החלו החותים לפגוע בתחבורה הימים בכניסה לים סוף. בנוסף, הכנסות מהברחות נשק ותחמושת מסיני לרצועת עזה נעלמו עם השתלטות צה"ל על מעבר רפיח וציר פילדלפי, ירידת מפלס המים (עקב סכר הרנסנס) במאגר נאצר מאחורי סכר אסואן הובילה לפגיעה ביכולת ייצור החשמל, והתיירות שלה הולכת ומידרדרת.
ההכנסה הבטוחה שלה היא ממפעלי הנזלת גז שהיא מקבלת ממאגרי הגז של ישראל, בהתחשב בכך שמשלוח חיילים עם ציוד כבד לקרן אפריקה למשימה ארוכת טווח הוא הוצאה גדולה, בטח בזמן משבר כלכלי ענק, האם זה הזמן לחשק את המצרים במיליארדים על מנת שיקבלו אליהם את תושבי רצועת עזה? נקודה למחשבה עבור מקבלי ההחלטות.
