נועה ארגמני, שנחטפה במהלך טבח ה-7 באוקטובר בפסטיבל נובה, התארחה השבוע בטוקיו ושיתפה את סיפור הישרדותה הקשה מהשבי בעזה בפני נציגי שגרירויות מדינות ה-G7. ארגמני, שחולצה ביוני האחרון במבצע "ארנון" לאחר שמונה חודשים בשבי חמאס, תיארה את התנאים המחפירים בהם הוחזקה לצד התקווה שסייעה לה להמשיך לחיות ולהיאבק.
"כל לילה נרדמתי במחשבה שזה יהיה הלילה האחרון בחיי," נועה פתחה את ליבה בפני הדיפלומטים ותיארה את ימייה בשבי כמסע הישרדות יום יומי, בו כל יום מחדש הציבה מטרה לנגד עיניה – להמשיך לחיות.
"הם החביאו אותנו במנהרות שבהן איש לא יכול היה לראות אותנו. אחרי הירי הזה, היו לי חתכים בכל הראש. הם הכו אותי בכל הגוף ואף אחד לא בא לראות אותי או להעניק לי עזרה רפואית, אף אחד", שיתפה בעדות מצמררת.
Rescued Israeli hostage Noa Argamani meeting diplomats in Japan today: "Every night I went to sleep thinking this is going to be my last night alive." pic.twitter.com/xJq57vTfaD
— Hen Mazzig (@HenMazzig) August 22, 2024
במהלך תקופת השבי, נאלצה ארגמני להתמודד עם תנאי מחייה קשים. "לא יכולתי להתקלח יותר מפעמיים בחודש, והאוכל והמים היו במחסור מתמיד" תיארה, "ירדתי הרבה במשקל. שתינו משהו כמו פחות מחצי ליטר ביום, והיו ימים שלא נתנו לנו לשתות בכלל".
"עד שחילצו אותי, אף אחד לא בא לראות מה קורה איתי" סיפרה נועה, "ישנם חטופים רבים שעדיין נמצאים שם שאנחנו לא יודעים מה קורה איתם, ובאילו תנאים הם עדיין נמצאים שם. כל החטופים שם חוששים כל יום לחייהם. אתם לא יכולים לדמיין מה זה להיות שם 246 ימים".
אף על פי שהתנאים הפיזיים היו קשים מנשוא, ארגמני הדגישה כי גם המאבק הנפשי לשמור על תקווה היה אתגר לא פחות. "מה שעזר לי לשרוד היו זיכרונות ממה שאהבתי לעשות לפני כן – כמו צלילה, פעילויות שהיו חלק מחיי לפני השבי. זה סייע לי לשמור על עצמי ולהתמקד בהישרדות היומיומית".
1+חילוצה של ארגמני היה רגע מרגש ועוצמתי שהיא לא ציפתה לו. "עד הרגע שבו חולצתי, לא האמנתי שאני עדיין בחיים" סיפרה בהתרגשות. כשנועה חזרה לביתה, היא התאחדה עם אמה, ליאורה, שנאבקה בסרטן המוח וכזכור נפטרה זמן קצר לאחר מכן.
ארגמני ניצלה את הבמה כדי לקרוא למנהיגים לפעול לשחרור יתר החטופים, בהם גם החבר שלה, אבינתן אור, שנחטף יחד איתה ועדיין מוחזק בשבי בעזה. "אבינתן עדיין שם, ואנחנו חייבים להחזיר אותם לפני שיהיה מאוחר מדי," היא הפצירה. "אני מחכה לו בבית, ועושה כל שביכולתי כדי להחזיר אותו למשפחתו, ואליי גם כן".
