כל מבקר באתר הסטונהנג' שבדרום אנגליה מתפלא כיצד בריטים פרהיסטוריים הצליחו להעביר, לחצוב ולסדר בקפידה את האבנים העומדות הגדולות שיכולות לשקול עד 30 טון.
כעת מתברר שאחת האבנים הללו, אבן המזבח שמשקלה 6 טון, ונמצאת במרכז האנדרטה הפרהיסטורית – הגיעה כל הדרך מהקצה הצפוני ביותר של סקוטלנד, כך דווח אתמול (רביעי) בעיתון האמריקאי הוול סטריט ג'ורנאל. מדובר במרחק של כ-430 מיילים משם, הרבה יותר רחוק ממה שחשבו במקור.
4+הגילוי של צוות של גיאולוגים וחוקרים מבריטניה ואוסטרליה, שפורסם בכתב העת המדעי Nature אתמול, פותר את אחת התעלומות המתמשכות של האנדרטה המפורסמת. התגלית המרעישה החדשה, לפיה האבן שלא ידעו את מקורה הגיעה כל הדרך מסקוטלנד, גם מצביעה על כך שבריטניה העתיקה הייתה קשורה יותר ממה שחשבו בעבר, כאשר חלקים מהאנדרטה הגיעו מאנגליה, וויילס וכעת מתברר שגם מסקוטלנד.
"זה הוציא לנו את הגרביים כשגילינו שזה מצפון מזרח סקוטלנד", אמר ל-BBC ניק פירס, פרופסור באוניברסיטת אבריסטווית' בוויילס שהיה בצוות החוקרים שפרסמו את הממצא. הוא ציין כי הם מאמינים שהאבנים המעגליות ליד סולסברי בדרום אנגליה הוצבו בשלבים שהחלו לפני כ-5,000 שנה, או בסביבות 3000 לפני הספירה.
רוב החוקרים מאמינים שהאתר שימש לפולחן ולטקסים. עם זאת, השאלות בנוגע למי בנה אותו ולמה – מסקרנות את המבקרים כבר במשך מאות שנים. כמו כן, ג'פרי ממונמות', איש דת והיסטוריון מימי הביניים, הציע שהאבנים הגדולות הועברו מאירלנד על ידי מרלין הקוסם.
האבנים הגדולות ביותר של האנדרטה, במשקל של 20 עד 30 טון, מגיעות ממרחק של כ-20 קילומטרים מהאזור, עובדה זו הייתה ידועה לחוקרים. עם זאת, ישנן אוסף של אבנים קצת יותר קטנות, שנמצאות בחלק הפנימי של האנדרטה והן נקראות "אבנים כחולות". הללו היו "זרים" במשך שנים ולא התאימו לשום דבר שנמצא במקום, עד שבשנת 1923, גיאולוג ולשי קבע שהן הגיעו מגבעות פרסלי בוויילס, כ-140 מיילים משם.
4+בשנים האחרונות גברו הספקות לגבי אבן המזבח, הטמונה בחלקה לרגלי שתי האבנים הגבוהות ביותר במזבח הבריטי. ברור כי האבן הייתה משמעותית, באמצע הקיץ השמש הייתה נכנסת דרך האנדרטה ומאירה אותה, ובאמצע החורף היא קיבלה הארה עם השמש השוקעת. "בטח היה משהו מאוד מיוחד באבן הזו", אמרה הת'ר סביר לכתב העת "Nature".
עד לא מזמן ההנחה הייתה שאבן זו הגיעה גם היא מוויילס, אך גיאולוגים בוויילס גילו שהיא לא תואמת לאלה שנמצאו בגבעות פרסלי. הם סרקו מרבצי אבן חול אחרים ברחבי ויילס ולא הצליחו למצוא התאמה, אמר ריצ'רד בווינס מאוניברסיטת אברסטוויט: "בשלב הזה, אמרנו, 'זה בעצם הזמן לצעוד אחורה. למה זה נקרא אבן כחולה? למה אנחנו חושבים שזה מוויילס, והאם הגיע הזמן לחשוב מחדש לגמרי?'", אמר.
4+הגיאולוגים שלחו דגימה של הסלע לדוקטורט וולשי, סטודנט בשם אנתוני קלארק באוניברסיטת קרטין בפרת' שבאוסטרליה, אשר הייתה לו גישה למכונות מתוחכמות ששימשו את תעשיית הכרייה לניתוח סלעים.
הוא הסביר כי אבן המזבח היא סלע משקע המורכב מגרגרים דחוסים, שלכל אחד מהם יש גיל ומאפיינים כימיים ייחודיים המעניקים לו "טביעת אצבע" או DNA ייחודית. קלארק התאים את האבן לאגן האורקדיאן בצפון סקוטלנד, המשתרע עד לאי אורקני ושטלנד, וכך התגלתה הידיעה המרעישה.
4+אך כעת, נותרה עדיין התעלומה: איך האבן הגיעה לסטונהנג'? ישנן שתי אפשרויות, אמר בווינס: (1) היא הועברה על ידי בני אדם; (2) הועברה על ידי קרח במהלך עידן הקרח האחרון. לצד זאת, בווינס אמר שהתנועה על ידי קרח אינה סבירה ואינה תואמת לדפוסי זרימת קרח ידועים מאותו חלק של סקוטלנד עד סטונהנג', וגם אין ראיות לכך שמעטפת קרח כיסתה את החלק הזה של דרום אנגליה.
סביר, משגיחת האתר, אמרה שהתגלית מעידה על קשרים חברתיים גדולים בבריטניה באותה תקופה: "זה פנומנלי שאנשי התקופה הביאו אבן כל כך גדולה כל הדרך הזו. כנראה הייתה להם סיבה משכנעת לעשות את זה", אמרה לחדשות ה-BBC.
