הסיפור המפורסם של אמנון אברמוביץ' על העצה שנתן למירי רגב טרם כניסתה לפוליטיקה להצטרף לשורות הליכוד למרות שדעותיה נמצאות בשמאל, יכול להיחשב כיום כמו נבואה לדרך בה הקריירה הפוליטית של מי ששימשה כדוברת צה"ל בזמן ההתנתקות תסתיים. רגב נתפסה בקלקלתה בתחקיר מקיף שנערך בתוכנית 'המקור' על ניהול פוליטי לכאורה של המשרד בראשו היא עומדת, שמעיד על המקום שממנו היא באה ואליו היא הולכת בחיים הציבוריים.
"הגברת רגב חייבת לי תודה", סיפר אברמוביץ' בזמנו, "היא שאלה אותי: 'לאן כדאי לי ללכת, לליכוד או לעבודה?'. אמרתי לה תלכי לליכוד, אך היא השיבה לי: 'אבל אתה יודע שהדעות שלי תואמות למפלגת העבודה'. אז אמרתי לה, 'תשני את דעותייך'". סביר להניח שאם רגב הייתה נכנסת לפוליטיקה מספר שנים קודם לכן, כלל לא הייתה לה התלבטות. הפלטפורמה לאנשים שמוכנים לשנות את דעותיהם בן לילה כבר הייתה קיימת, קראו לה 'קדימה'.
מי שדווקא היה באותה הפוזיציה באותה תקופה, הוא חברה של רגב למפלגה, שר הכלכלה ניר ברקת, שהצטרף למפלגת קדימה בשנת 2006 לקראת הבחירות לכנסת ה-17. פעילי הימין נוהגים להפיץ את התמונה שלו חוגג במטה המפלגה עם חולצה ועליה הסמל של קדימה בכל זמן שהוא "שובר את השורות" בליכוד וקורץ בחזרה לשמאל הישראלי. כמו רגב, גם לברקת היו שאיפות לרשת את נתניהו בבוא היום, אך הכישלון המסתמן במשרד היחיד שאליו הגיע והעובדה שבחר לצאת לעימות פומבי עם יו"ר הליכוד דווקא בזמן המלחמה עומדים לעת עתה בעוכריו.
2+אם בוחרים לראות את הסיפור של השבוע שעבר במנותק מהתקופה, ניתן לפתור את חילופי הדברים בין שר הכלכלה לסביבת ראש הממשלה לאחר הצהרתו של ברקת על התנגדותו לחוק הגיוס כעוד סאגה לא מרגשת בין יו"ר המפלגה הנוכחי, לזה שמבקש לרשת את כסאו על ידי הובלת קו ניצי בתוך המפלגה בסוגיה בולטת. אלא שבניגוד לפעמים קודמות, ברקת, שמבקש לקרוא תיגר על יו"ר הליכוד, עושה זאת בזמן מלחמה, כשהתותחים רועמים, וכשמתבקש מההנהגה, בטח בתוך מפלגת השלטון לצופף שורות.
בליכוד מגיבים לאיומים של ברקת: "שיטפל ביוקר המחייה"
אסור לטעות. כשברקת מוציא הודעה לפיה הוא יתנגד לחוק יחד עם עוד מספר חברים בליכוד, הוא למעשה מנסה לרמוז שיש לו מחנה בתוך המפלגה, בין אם הדבר נכון ובין אם לא. גם אם ההתנגדות לחוק בעיתוי הנוכחי מגיעה מצו מצפונו הוא היה יכול לעשות זאת בחדרים הסגורים, או לחילופין להודיע על התנגדות אישית לחוק. צריך להבין. אלו שקראו תיגר על נתניהו בשנים האחרונות, מסער דרך אדלשטיין ואפילו פייגלין ודנון, עשו זאת (פחות או יותר) כשראש הממשלה היה בשיא כוחו. כעת, כשהסקרים האופטימיים חוזים ירידה מתונה ואלו הפסימיים מציגים תמונת מצב עגומה בליכוד, זו לא רק חכמה קטנה לעשות זאת, אלא גם מהלך פוליטי פזיז ולא משתלם, בטח בבייס הליכודי. כל בר דעת יודע, מתפקדי הליכוד עומדים לאורך שנים מאחורי המנהיג שלהם.
הבעיה של ברקת אם כן לא נעוצה דווקא בהתנגדות לחוק, אלא בעיקר בתזמון. אפילו גלנט, שחטף במהלך השנה האחרונה הרבה בימין, לא נחשד כמי שעשה מהלך פוליטי בהתנגדותו לחוק. שר הכלכלה שכח שבזמן שנתניהו וגלנט צולחים את המערכה בעזה ומקבלים תמיכה רחבה בעם לצעדים שעשו ולצעדים שעוד יעשו למרות הסקרים, הוא עצמו מצוי באמצעו של משבר חמור בתחום שהוא אחראי עליו. בין פוש לפוש האזרחים עדיין הולכים לקניות, ומאז שברקת נכנס לתפקידו הם יוצאים משם עם פחות מוצרים וחור גדול הרבה יותר בכיס.
הכישלון הכלכלי של ברקת
את הכישלון של ברקת, עליו דיברו בהודעת הליכוד, ואת ההתעסקות ביחסי הציבור במקום בעשיה, ניתן ללמוד מהאנקדוטה הקטנה הבאה. משרד הכלכלה נהג לפרסם בשנים האחרונות מדי חודש את נתוני "סל המוצרים הבסיסי", שכלל מוצרים מהקטגוריות חלב ומוצריו, לחם, מוצרי בשר ודגים, מזון יבש, פרות וירקות, ומוצרי טואלטיקה וניקיון, וגובש יחד עם הלמ"ס בשנת 2018. עם כניסתו של ברקת לתפקיד בדצמבר 2022 ממוצע סל המוצרים עמד דצמבר על 977 שקלים.
לפי הנתונים שפורסמו באתר משרד הכלכלה, הרשת שמכרה את סל המוצרים הבסיסי במחיר היקר ביותר באותו חודש, על סך 1,177 שקלים, היא "סופר יודה". לעומת זאת, הרשת שמכרה את סל המוצרים הבסיסי במחיר הזול ביותר בחודש הייתה "רמי לוי", כשעלות הסל שנבדקה בזמנו ברשת עמדה על 892 שקלים בלבד. למרבה ההפתעה, החודש הראשון של ברקת היה גם החודש האחרון שבו פורסמה הרשימה.
2+כשפנינו למשרד הכלכלה על מנת לברר מדוע לא פורסם הסל, התקשינו לקבל תשובה. במקום זאת, הפנו אותנו לנתונים שמשווים עלות סל מוצרים נבחר ברשתות הקמעונאיות, שם העדכון האחרון מגיע באוגוסט 2023 בלבד ונראה שאינו מהווה תחליף לנתוני "סל המוצרים הבסיסי", שכן על אותם הנתונים ניתן למצוא עדכונים כבר מאז שנת 2019.
אז אלו נתונים עדכניים כן מפרסמים במשרד הכלכלה? בדוברות המשרד הפנו אותנו לגרף שמראה את עליית המחירים מאז פרוץ המלחמה וכותרתו טוענת כי "מחירי המזון והטואלטיקה כיום יקרים ב-5.3% בהשוואה לחודשים שלפני פרוץ המלחמה". לפי הגרף ישנו שינוי ממוצע של כ-5.3% בכל הרשתות מאז חודש ספטמבר ועד אמצע חודש מאי.
הנרטיב שמנסים למכור במשרד מובן. המלחמה טרפה את הקלפים בכל הנוגע לגל עליות המחירים, אלא שגם לפני כן ניתן היה לשמוע קולות שמאשימים את המחאות נגד הרפורמה המשפטית במצב. למרות כל הנסיבות המקלות לכאורה, יש לזכור שתפקידו של שר הכלכלה, ושל השרים והממשלה בכלל, לא נבחנים בחלל ריק. התנאים תמיד ישתנו בהתאם לנסיבות, בטח במדינת ישראל, והתוצאות נמדדות בהתאם.
2+בשורה התחתונה, נראה שבמבחן התוצאה ברקת נכשל, כלומר את הכינויים 'ביצועיסט' או בולדוזר הוא לא יזכה להכיר. עם זאת, אי אפשר להגיד שהוא לא ניסה לפחות לעשות מספר צעדים בכיוון נכון כמו "הרשימה השחורה" והניסיון להעביר את רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". אלא שגם שם לא הגיעו תוצאות. קמפיין "הרשימה השחורה" נכשל עם גל עליות המחירים בחברות הגדולות, ואילו רפורמת "מה שטוב לאירופה" עדיין נמצאת בשלבי חקיקה וככל שעובר הזמן נדמה שהבלוף הולך ונחשף.
"ישראבלוף": האמת מאחורי רפורמת הדגל של ברקת נחשפה
בדיון מקומם שנערך אתמול בוועדת הכלכלה נחשף כי רק 17 תקנים אירופאים מתוך 530 יתקבלו בישראל במסגרת רפורמת הדגל של ברקת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", ואת האכזבה של חברי הכנסת בוועדה היה קשה להסתיר. "יש פה ישראבלוף", זעם אחד מחבריו של ברקת לפלגה. "יש הבדל בין יחסי הציבור של ההצעה לבין הצעת החוק בפועל", סיכם יו"ר הוועדה, חבר הכנסת דוד ביטן, את התחושות של רבים בעם שתלו תקוות במהלך של השר ברקת והתאכזבו.
את השורה התחתונה סיכם לפני כשבועיים מנכ"ל המשרד של ברקת, אמנון מרחב, שייחס את הכישלון שלו ושל השר לא למהלכים הכושלים, אלא דווקא לציבור. "פנינו לכל החברות הגדולות שיקפיאו מחירים בתקופת המלחמה וזה לא קרה, גם בגלל שהצרכנים פראיירים", אמר בוועידת מרכז השלטון המקומי ושיקף באופן חד את הכישלון של ברקת במשרד ומה הוא חושב על חוסר ההצלחה במלחמה על יוקר המחיה בישראל.
