מותו הפתאומי של נשיא איראן, איברהים ראיסי, ב-19 במאי בהתרסקות מסוק, חולל זעזוע עמוק במדינה. מעבר לאובדן האישי והפוליטי, מותו מפיק שאלות רבות לגבי זהות המנהיג הבא ונותן תקווה לשינוי.
ראיסי, שהיה ידוע בקו הנוקשה שלו כקיצוני יותר כחלק מהשמרניים ובקשרים הדוקים עם המנהיג העליון חמינאי, עורר לאורך כהונתו מחאות רבות מצד אלו שחששו מהתגברות הדיכוי והפגיעה בחופש הביטוי. מותו מעלה שאלות רבות בנוגע לעתידה של איראן, אך השאלה הגדולה היא האם יש כאן הזדמנות לדמוקרטיה?
לפי החוקה במדינה, איראן חייבת על פי חוק לקיים בחירות חדשות לנשיאות תוך 50 יום ממות הנשיא, וזו תהיה הזדמנות עבור האזרחים האיראנים לבחור מנהיג שונה. סוכנות הידיעות 'אירנא' דיווחה כי הבחירות לנשיאות יתקיימו ביום שישי 28 ביוני. ייתכן שרבים ינצלו את ההזדמנות הזו כדי להצביע עבור מועמד שייצג מדיניות מתונה יותר, שתתמקד בשיפור המצב הכלכלי ובצמצום פערי המעמדות הגוברים.
3+מותו של ראיסי מעורר שאלות עקרוניות רבות לגבי עתיד הדמוקרטיה באיראן. רבים טוענים שהבחירות במדינה הן חסרות משמעות, שכן המנהיג העליון מחזיק בסמכות עליונה וקובע למעשה מי ייבחר. טענה זו נכונה במידה מסוימת מאחר והבחירות באיראן אינן דמוקרטיות לחלוטין. המועמדים חייבים לעבור אישור מוקדם על ידי מועצת שומרי החוקה, הנשלטת על ידי השמרנים. הבחירה מושפעת ממספר גורמים, ביניהם כוח פוליטי, קשרים בתוך המערכת הדתית והפוליטית, ותמיכה מקרב משמרות המהפכה.
אך למרות המגבלות, עצם קיום הבחירות נותן לאזרחים האיראנים במה קטנה להביע את רצונותיהם. למשל, הם יכולים לבחור שלא להצביע עבור מועמד מסוים, או להצביע "פתק לבן" כאות מחאה. ייתכן שפעולות אלו לא יביאו לשינוי דרסטי באופן מיידי, אך הן עשויות להוות צעד ראשון בדרך לתקווה ולדמוקרטיה רבה יותר באיראן. אך לא הכל מכור, שהרי יש מטרה לבחירות במדינה שאינה דמוקרטית:
האחד, לבחירות יש משמעות גם אם אכן יודעים מראש מי ינצח בבחירות מאחר והן מספקות לאייתוללה מידע חיוני על דעת הקהל ועל המגמות הפוליטיות בקרב האוכלוסייה. הן מאפשרות לו לזהות את "בעלי הברית החזקים" שלו – אותם זרמים פוליטיים וחברתיים שתומכים במדיניותו ומהווים בסיס תמיכה משמעותי עבור המשטר.
3+בנוסף, גם אם ידועות מראש תוצאותיהן, נותנות הבחירות פתח מוגבל לאזרח האיראני להביע את דעתו בנושאים כלכליים ואבטלה. איראן סובלת ממצב כלכלי קשה כבר שנים רבות, בין השאר עקב סנקציות בינלאומיות וניהול כלכלי לקוי. מותו של ראיסי עשוי להוביל לחשיבה מחודשת בנוגע למדיניות הכלכלית, ולפתיחת אפשרויות חדשות לשיתוף פעולה בינלאומי. ההצבעה בבחירות היא דרך עבור האזרחים להשפיע על הרכב הפרלמנט ועל המדיניות הממשלתית. עצם ההשתתפות בבחירות נותנת לגיטימציה למשטר ומאפשרת לאזרחים להרגיש שהם חלק מהתהליך הפוליטי.
מותו של נשיא איראן, איברהים ראיסי, טומן בחובו השלכות אפשריות רבות גם על ישראל: בהיבט המדיני ייתכן שינוי במדיניות החוץ: ייתכן שעם בחירת מנהיג חדש תתגלה נכונות רבה יותר לקיים משא ומתן עם המערב, כולל ישראל, בנוגע לתוכנית הגרעין ולסוגיות אחרות שנויות במחלוקת. מצד שני, המתיחות יכולה גם להתחזק. בהיבט הביטחוני ייתכן והמנהיג החדש יאיץ את תוכנית הגרעין האיראנית, במטרה להגיע ליכולת גרעינית צבאית. בנוסף, יכולה להתחזק התמיכה בטרור.
3+ייתכן והמנהיג החדש יגדיל את התמיכה בארגוני טרור הפועלים נגד ישראל, כפי שעשה ראיסי לפני מותו: מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" באוקטובר האחרון, כאשר בירך את חמאס לא ניסה להסתיר את הגיבוי והסיוע שנתן לארגוני הטרור. בסוף מרץ אירח את איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס לפגישה וכעבור מספר ימים שלח לו את תנחומיו בעקבות חיסול שלושת בניו ברצועת עזה. הנייה ספד לראיסי בהלוויתו "ראיסי הבטיח שהסוגיה הפלסטינית במרכז, אמר ש-7 באוקטובר היה רעידת אדמה בלב הישות הציונית".
כמובן שישנם רבים שיטענו כי דעתי נאיבית מדי וכי אין סיכוי אמיתי לדמוקרטיה באיראן ויטענו כי המשטר האיראני הוא דיקטטורה שאינה מעוניינת בשינוי ושהאוכלוסייה האיראנית מדוכאת מכדי להביע את רצונה. ייתכן שטענות אלו נכונות, אך אני מאמינה שחשוב לשמור על אופטימיות ולהאמין שהשינוי הוא אפשרי. ההיסטוריה מלמדת אותנו שגם משטרים חזקים יכולים ליפול, ושהעם תמיד שואף לחופש ולצדק. ייתכן שייקח זמן רב עד שאיראן תצטרף למדינות הדמוקרטיות, אך אני מאמינה שזהו יעד ששווה לחכות בשבילו.
נכון לעכשיו, קשה להגיד בוודאות באיזו כיוון תתפתח איראן: ייתכן שהבחירות הקרובות יובילו לשינוי המשטר ולדמוקרטיה אמיתית יותר שתאפשר לאזרחים להנות מחופש ביטוי ופעולה רחב יותר, אף על פי שהשיגה ציון אפס במדד "תהליך הבחירות והפלורליזם" אך ייתכן גם שהן יביאו להמשך הדרך הנוכחית, או אף להידרדרות תוך דיכוי האופוזיציה והגבלת חופש הפרט.
העתיד של איראן לא ניתן לחיזוי מיידי, אך דבר אחד בטוח: מותו של ראיסי בהחלט מסמן נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה של המדינה.
—–
• הכותבת היא סטודנטית למדעי המדינה וקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן, תלמידה בבית הספר לתקשורת של עכשיו 14.
