מאות עיתונאים מגיעים מדי שנה לכנס הטלוויזיה הגרמנית "דוטשה וולה" DW בבון, אך השנה הוא שונה מאוד, במיוחד בעבורי, כישראלי. בשנה שעברה ניתן היה לשמוע את דוברי הערבית באופן מוטה, יחסית לכנס בו משתתפים עיתונאים מעשרות מדינות ברחבי העולם. השנה לא יצא לי לשמוע אותם ואין שום מושב בכנס העוסק בבעיות המזרח התיכון.
באופן כללי מדובר בכנס טלוויזיה עולמי ששונה מכל כנס מדיה בעולם. יש בו ייצוג יוצא דופן לאפריקה ואסיה – הפוך מכנסים מסחריים בעולם, שמן הסתם מחפשים נותני חסות וגופי תקשורת עשירים. במקרה הזה הגרמנים הם נותני החסות.
בהרצאה המבוקשת ביותר ובפאנל שאחריו, הכוכבת היא שרת החוץ של גרמניה, אנאלנה ברבוק, אישה מרשימה המוכרת בתקשורת הגרמנית מנעוריה כספורטאית שייצגה את גרמניה בתחרויות טרמפולינה. "אנחנו נותנים חסות ל-5,000 עיתונאים ברחבי העולם כדי לחזק את הדמוקרטיה", היא אמרה.
מאות העיתונאים בכנס השתתפו בסקר דיגיטלי "האם זהו תפקידה של העיתונות לשמור על הדמוקרטיה" ו-90% השיבו "כן". כשברבוק נשאלה על דעתה בעניין היא חשבה היטב והשיבה: "זה לא נכון להטיל את התפקיד הזה על העיתונות, זהו תפקידם של כל האזרחים. כשהם הולכים לבחור יש להם תפקיד חשוב בשמירה על הדמוקרטיה".
ברבוק דיברה על הסכנות שבבינה המלאכותית (AI) לדמוקרטיה: "בשנות ה-90 לא שמנו לב לפריחה של הרשתות החברתיות ולא חשבנו על הסכנות הגלומות בהן לדמוקרטיה. אסור לנו לחזור פעם נוספת על הטעות הזו עם הבינה המלאכותית. היא יכולה לסייע לנו במניעת פייק ניוז, אך היא עלולה גם לסייע לשליטים ולבעלי אינטרסים להרוס את הדמוקרטיה".
בפתיחות, הצניעות והכנות שלה היא הלהיבה את הקהל כשסיפרה שהיא לא רוצה לפגוש רק שרי חוץ וראשי מדינות, מכיוון שלדבריה "שר חוץ מייצג את המדינה שלו, את האזרחים. הוא צריך גם לפגוש אזרחים של מדינות אחרות ולא רק נציגים שלהם". היא המשיכה ברוח זו כשהסכימה להישאר בפאנל ולא רק לשאת דברים.
2+בפאנל הנשים ודמוקרטיה השתתפו מריה רסה (Maria Ressa), כלת פרס נובל לשלום (2021), שבשלוש השנים האחרונות היא אחת מכוכבות הכנס וקלטון סקוביה (Culton Scovia), מייסדת אתר "הסיפור שלה" באוגנדה.
שתי הנשים האלה שילמו מחיר על היותן עיתונאיות. רסה נעצרה בעבר ועדיין מתקיים נגדה משפט בפיליפינים, אחרי שחשפה שחיתויות בממשל הקודם, במיוחד שני סיפורים גדולים: היא סיפרה על מעשיו של הנשיא הקודם של הפיליפינים, רודריגו דוטרטה, שהוציא להורג עשרות אלפי אזרחים שהשתמשו בסמים.
היא גם חשפה את הקשר של הפיליפינים עם רשתות טרור, כמו אל קאעידה שפעלה משטחה. רוסה סיפרה שעד היום היא מקבלת 90 הודעות גינוי ואיומים מדי יום. גם סקוביה סיפרה על הרדיפות וההתנכלויות שהיא עוברת בעקבות פרסומיה שנועדו להעצים נשים באוגנדה.
2+"גלובל מדיה פורום" (GMF) מתקיים בבון מדי שנה מאז 2008 ביוזמת רשת הטלוויזיה הגרמנית הממלכתית. הכנס מתקיים בסמוך למבנה הבונדסטאג ההיסטורי על שפת הריין, משכן הפרלמנט הגרמני ב-50 השנים שבין 1949-1999 – מתום מלחמת העולם ועד נפילת חומות הברזל.
השנה נראה שהגרמנים גילו את הפרצוף המכוער של הטרור האסלאמי. כאמור, בכנס לא מוזכרת המלחמה במזרח התיכון ולא ישראל, ומי שמכיר את הפוליטיקה הגרמנית מבין שמדובר בתמיכה בישראל. על רוסיה ואוקראינה הם כן מדברים.
בשיחות פרטיות עיתונאים מספרים שראו חלקים מסרטוני הזוועות של ה-7 באוקטובר. כמה מהם גם אמרו לי מה זה מזכיר להם… אחת העיתונאיות המקומיות, לא יהודייה, מצביעה על התליון הגלוי שלה "חי" ואומרת "מגן דוד זה יותר מדי, אבל את זה לא מכירים פה. זו מזכרת מביקור בישראל".
ברחבת הכניסה הגדולה לכנס העיתונאים חונות שורה של ניידות משטרה וביטחון ומוזר לראות שאין שום הפגנות. אני שואל את אחד מעובדי הערוץ שמשיב: היה מפגין אחד נגד המשטר באיראן. כעיקרון אנחנו לא מאפשרים הפגנות כאן מטעמי בטיחות.
המוטו של הכנס השנה הוא ״מציאת פתרונות״ ו״שיתוף בפתרונות״. זה נשמע נאיבי וחמוד, כי זה מאפשר להם לא לדבר על הבעיות עצמן והם מקפידים על שיח חיובי. למרות הגישה הצינית שלי לנושאים החמקניים הללו שעוסקים יותר "בשלום עולמי", מאשר בביקורת כלשהי על טרוריסטים ועריצים, נראה שהכנס ממלא תפקיד חשוב בשיח הזה. הוא לא נותן לגיטימציה לתומכי טרור, למשל.
