בחודש יוני 2011 תנובה הודיעה על התייקרות מחיר הקוטג' ל-8 שקלים. בתגובה קמה מחאה חברתית שגרמה לתנובה לסגת מההחלטה החמדנית. כיום, חרף האינפלציה של 13 השנים שחלפו מחיר הקוטג' הוא 6.5 שקלים.
אך מדובר בסמל שלמרבה הצער לא מסמל שום מגמה על המדפים. בקניות לשבת הקרובה המחלבות ויבואניות מוצרי החלב כבר ירגישו בזינוק בביקוש לקראת שבועות – ביקוש למוצרי החלב היקרים בעולם.
3+ישראל מובילה במחירי החלב, הביצים והגבינות, כמו גם ביתר התוצרת החקלאית ושר הכלכלה, ניר ברקת, שלכאורה מחזיק בידע הנכון, אך נראה כמו מי שלוחץ על דוושת הגז בעצבנות, אך בלי להכניס להילוך כלשהו.
זה התחיל משיחות עם מנכ"לי חברות המזון והרשתות, המשיך באיומים והליכים משפטיים ול"ביוש רגולטורי" – פול גז, אבל מה למהלכים האלה ולהוזלת מחירים? מחירי המזון בארץ יקרים, בעיקר בגלל הריכוזיות.
לפרק ריכוזיות זו משימה קשה מאוד ולכן שר הכלכלה בוחר לאיים, להצטלם, לבייש חברות, להביא אותן לבתי משפט, רק לא לפתוח את השוק לתחרות – המהלך היחיד שבאמת מביא תוצאות.
כן, יש את הקמפיין "מה שטוב לאירופה". זה באמת נחוץ, אבל גם זה לא מביא ולא יביא לתוצאות המיוחלות. מדובר בצעד רגולטורי אחד מיני רבים שנדרשים.
3+בשיחה עם יבואן מזון גדול הוא אמר ל"ערוץ הכלכלה", שזה לא מה שמאיים עליו, כי "הספק שלי בחו"ל לא ייתן לאף אחד לפגוע בי". אז נכון, אם ארצה לייבא סכיני גילוח יהיה לי קל יותר לקבל אישור תקינה, אבל האם גי'לט יימכרו לי מלאי לייבוא מקביל? כנראה שלא. מה שכן, ייתכן שאוכל למצוא צד שלישי שימכור לי מלאי שהוא השיג, אך אז אצטרך "אישור מקור" מהיצרן והוא כמובן לא ייתן לי אישור כזה, כי הוא שומר על היבואן הראשי שלו.
מוצרי החלב נמצאים בפיקוח, כמו בשנות ה-50 של המאה הקודמת. שר הכלכלה יודע שהפיקוח הזה הוא בדיחה, הוא לא ממתן מחירים ואפילו תורם לייקורם, אבל הוא לא עושה כלום כדי לבטל את המנגנונים האלה שלא מתאימים למציאות.
3+הרפורמה בחקלאות צריכה לבוא מצד שר החקלאות, אבל שר הכלכלה חייב להיות זה שמניע אותה, כי שר החקלאות מחושק על ידי החקלאים ואי אפשר להתחיל תהליך אמיתי של הוזלת מחירים מבלי לערוך רפורמה מהשורש ואת זה ברקת לא מזיז.
למה בישראל 2024 יש עדיין מכסות לייבוא מזון? למה שר הכלכלה לא מאלץ את הממשלה לסבסד חקלאים ויצרנים שהממשלה חושקת ביקרם, במקום לגרום לכל הציבור לסבסד תעשייה יקרה ולבלום תחרות? התשובה היא אחת – אוזלת יד. אנחנו נמשיך בינתיים לשלם את המחיר, עד שיקום השר שיסכים ללכלך את הידיים ולתקן את העיוות ההיסטורי הזה שאנחנו משלמים עליו יום יום במרכולים.
