במותו של אבראהים ראיסי, נשיא איראן, איבדה הרפובליקה האסלאמית דמות מרכזית שהשפיעה על החיים הפוליטיים והדתיים במדינה. ראיסי, שנולד בדצמבר 1958 במשהד, גדל בסביבה דתית כבר מגיל צעיר. אביו, שהיה איש דת, נפטר כשהיה ראיסי בן חמש בלבד. ראיסי השלים את לימודיו היסודיים בבית הספר ג'אוואדיה במשהד, ולאחר מכן נכנס לסמינר בקום בגיל 15, שם למד בבית הספר בורוג'רדי תחת פיקוחו של מורטזה פנסאדה, אחיו הבכור של רוחאללה חומייני.
בגיל 25, מונה ראיסי לסגן בית הדין המהפכני, ובשנת 1988, כסגן התובע הכללי של טהראן, היה חלק מ"חוליית המוות" ששלחה אלפי אנשים למוות באוגוסט וספטמבר של אותה שנה. תפקידו בזירה המשפטית והפוליטית אפשר לו לבנות קריירה ארוכת שנים במערכת השיפוטית והפוליטית של איראן.
לאחר מותו של חומייני, מונה ראיסי לתובע הכללי של טהראן והמשיך להתקדם במערכת השיפוטית. בין השנים 1994 ל-2004, כיהן כראש ארגון הפיקוח הכללי של המדינה, ולאחר מכן שימש כסגן הראשון של הרשות השופטת תחת מחמוד שחרודי וסאדג לאריג'אני. בין 2014 ל-2019, שימש כתובע הכללי של המדינה ולבסוף מונה לראש הרשות השופטת.
4+ראיסי ניסה את מזלו גם בזירה הפוליטית, כשהתמודד בבחירות לנשיאות ב-2016 מול חסן רוחאני. למרות שקיבל כ-16 מיליון קולות, הוא הפסיד לרוחאני. אך בשנת 2021, חזר למרוץ לנשיאות וזכה בבחירות. כהונתו כנשיא התמקדה במאבק בשחיתות ובשיפור הכלכלה, אם כי אלו היו מהבחירות הפחות מוצלחות בתולדות הרפובליקה האסלאמית.
ראיסי נודע בכינויים "התליין" ו"הקצב" בשל מעורבותו בהוצאות להורג המוניות בשנות ה-80, ובעיקר בשנת 1988. באותה שנה, היה ראיסי סגן התובע הכללי של טהראן וחבר במה שמכונה "ועדות המוות". ועדות אלה הורו על הוצאות להורג של אלפי אסירים פוליטיים, בעיקר חברים ותומכים של הארגון "מוג'אהדין ח'לק" (MEK) וקבוצות אחרות. העובדה שמאות עד אלפי אסירים הוצאו להורג בפרק זמן קצר הפכה את ראיסי לדמות שנויה במחלוקת והמבוקרת ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית. התנהלותו באותה תקופה, שהתאפיינה באכזריות כלפי האסירים, זיכתה אותו בכינוי "התליין" או "הקצב".
4+גם לאחר מכן, במהלך כהונתו במשרות בכירות נוספות במערכת המשפטית ובזירה הפוליטית של איראן, המשיך להצטייר כמי שאינו חושש להשתמש ביד קשה ובצעדים אכזריים כדי לדכא התנגדות פוליטית ולשמור על הסדר והשליטה של המשטר. מדיניותו ופעולותיו זכו לגינויים רחבים מצד ארגוני זכויות אדם בינלאומיים ומצד גורמים פוליטיים בתוך איראן ומחוצה לה, שהאשימו אותו בפשעים נגד האנושות ובפגיעות חמורות בזכויות אדם.
ממלא מקום הנשיא
עם מותו של הנשיא ראיסי, סגן הנשיא הראשון של איראן, מוחמד מוכבר, מתמנה לנשיא בפועל לפי החוק האיראני, עד לבחירות חדשות שיתקיימו בתוך 50 יום. מוחמד מוכבר, יליד 1955, הוא פוליטיקאי ותיק ומקורב למנהיג העליון של הרפובליקה, עלי חמינאי. במהלך מלחמת איראן-עיראק (1980-1988), שירת מוכבר כקצין בכיר במשמרות המהפכה, תפקיד שהקנה לו מוניטין בקרב ההנהגה הצבאית והפוליטית של איראן.
בשנת 2007 מונה מוכבר לראש הוועדה ליישום פקודות האימאם חומייני, הזרוע הפיננסית של משרד המנהיג העליון. בתפקיד זה, ניהל נכסים וכספים שהוחרמו ממשטר השאה לשעבר, והפך לאחת הדמויות המרכזיות בפרויקטים לשיקום ופיתוח אזורים מקופחים. תחת ניהולו, התרחבה הוועדה והפכה פעילה בתחומים שונים, כולל מגזר הבריאות. אחד מהפרויקטים הבולטים היה פיתוח החיסון המקומי הראשון נגד נגיף הקורונה, כאשר בתו טייבה הייתה המתנדבת הראשונה לקבל את המנה הראשונה של החיסון.
4+לאחר ניצחונו של ראיסי בבחירות לנשיאות בשנת 2021, מונה מוכבר לסגנו הראשון והיה חבר בולט במועצת שיקול הדעת. במהלך כהונתו כסגן הנשיא, התמודד עם סנקציות מערביות על רקע פעילות גרעינית או טילים בליסטיים, אך בשנת 2012 הוסר שמו מהרשימה על ידי האיחוד האירופי. מוחמד מוכבר, דמות שמרנית ומנוסה, יירש כעת את מקומו של ראיסי ויעמוד בפני אתגרים רבים הן בזירה הפנימית והן בזירה הבינלאומית. עם תמיכתו של עלי חמינאי והניסיון העשיר שצבר, הוא צפוי להמשיך להוביל את המדיניות הנוקשה של קודמו, תוך התמקדות בנושאי ביטחון ופיתוח כלכלי.
חשיבותו של עבדולהיאן
לא רק הנשיא ראיסי נהרג, אלא גם שר החוץ האיראני, חוסיין אמיר עבדולהיאן. חוסיין אמיר עבדולהיאן, שנולד ב-3 במאי 1964 בדמגאן, היה פוליטיקאי ודיפלומט איראני אשר מונה לשר החוץ בממשלה ה-13 של איראן. אמיר עבדולהיאן היה דמות מרכזית בזירה הדיפלומטית האיראנית, עם התמחות ביחסים בינלאומיים מהפקולטה ליחסים בינלאומיים של משרד החוץ, ותארים נוספים מאוניברסיטת טהראן. במהלך כהונתו כשר החוץ, הוא התרכז בעיקר בנושא הפלסטיני וניסה לקדם את עמדות איראן בזירה הבינלאומית.
אמיר עבדולהיאן היה מזוהה עם פעילות דיפלומטית נמרצת, כולל מסעות אזוריים למדינות כמו עיראק, סוריה, לבנון, טורקיה, קטאר ועומאן, ונכח בכנסים בינלאומיים כמו ישיבות מועצת הביטחון של האו"ם וועידות זכויות אדם בז'נבה. הוא היה דמות מפתח בהשמעת קולו של העם הפלסטיני ודאג לעצור את מה שכינה "פשעי המשטר הציוני".
4+עם מותו של ראיסי והתמנותו של מוכבר לנשיא בפועל, איראן ניצבת בפני אתגרים משמעותיים בזירה הפנימית והבינלאומית. מוכבר, עם הרקע העשיר שלו במערכת הפוליטית ובתחום הכלכלי, עשוי להמשיך במדיניות השמרנית של ראיסי, אך ייתכן גם שיביא עמו גישה חדשה שתשפיע על הכיוון העתידי של איראן. בזירה הבינלאומית, מותו של אמיר עבדולהיאן יותיר חלל במשרד החוץ האיראני.
עבדולהיאן היה דמות דומיננטית במדיניות החוץ האיראנית, במיוחד בנושא הפלסטיני, ומחליפו יצטרך להתמודד עם המשך הקידום של האינטרסים האיראניים באזור ובעולם. מותם של ראיסי ואמיר עבדולהיאן מביאים לתקופה של חוסר ודאות באיראן, אך גם להזדמנויות לשינויים והתחדשות. העתיד של המדינה תלוי ביכולת של המנהיגים החדשים לנווט את הספינה בתקופה המורכבת הזו.
מי יהיה היורש של חמינאי?
מותו של אברהים ראיסי, שנחשב לאחד המועמדים לרשת את המנהיג העליון עלי חמינאי, פותח מחדש את הדיון על השאלה מי יירש את חמינאי כאשר יפרוש או ימות. תהליך בחירת המנהיג העליון באיראן מורכב מאוד וכולל גורמים רבים, אך יש מספר דמויות בולטות שיכולות להיחשב כמועמדים פוטנציאליים, עם זאת דווקא בנו של המנהיג העליון הוא המועמד המוביל לתפקיד.
- מוג'תבא חמינאי – בנו של עלי חמינאי, מוג'תבא, הוא דמות מפתח בזירה הפוליטית והדתית באיראן. ישנן שמועות שהוא עשוי לרשת את אביו בשל השפעתו הרבה וקרבתו למרכזי הכוח.
- עלי לאריג'אני – לשעבר יו"ר הפרלמנט האיראני ודמות בולטת במערכת הפוליטית האיראנית. לאריג'אני מגיע ממשפחה בעלת קשרים עמוקים במערכת השלטון האיראנית ויש לו ניסיון רב בניהול ויחסים בינלאומיים.
4+- אחמד חאתמי – איש דת שמרן וראש מועצת המומחים, הגוף שבוחר את המנהיג העליון הבא. חטמי נחשב לדמות שמרנית בעלת השפעה רבה בתוך המערכת הדתית והפוליטית.
- סאדק אמולי לאריג'אני – לשעבר ראש הרשות השופטת, גם הוא חבר במועצת המומחים ואחד המועמדים שיכולים להיחשב כמחליפים פוטנציאליים לחמינאי.
חשוב לציין שתהליך הבחירה של המנהיג העליון מתבצע על ידי מועצת המומחים, גוף המורכב מאנשי דת בכירים שנבחרים בבחירות כלליות אחת לשמונה שנים. הבחירה מושפעת ממספר גורמים, כולל כוח פוליטי, קשרים בתוך המערכת הדתית והפוליטית, ותמיכה מקרב משמרות המהפכה ומרכזי כוח אחרים.
בשל האופי הסגור והחסוי של התהליכים הפוליטיים והדתיים באיראן, קשה לחזות במדויק מי יהיה המנהיג העליון הבא. עם זאת, דמויות כמו מוג'תבא חמינאי, עלי לאריג'אני ואחמד חאתמי נראות כמועמדים מרכזיים שיכולים להתבלט במאבק על ההנהגה העליונה באיראן.
