טקס הדלקת המשואות שנערך הערב (שני) החל בהדלקת 12 משואות זיכרון, אותם הדליקו נציגים ממקומות שונים בעוטף עזה. באותם המקומות אירעו סיפורי גבורה יוצאי דופן בשבעה באוקטובר, אם ביישובים בעוטף ואם במיגונית. הם הדליקו את המשואות כדי להדגיש, שלמרות כל מה שעברנו ישראל חיה וקיימת.
השנה, טקס הדלקת המשואות התקיים במתכונת שונה מעט. השרה, מירי רגב, שהייתה אמונה על הטקס, קבעה כי השנה הודלקו שתיים עשרה אבוקות זיכרון, ומולן – שתיים עשרה מַשוּאות גבורה. סביב מדליקי כל משואה ניצבו קבוצות של גיבורות וגיבורים מאותו המקום, אשר השיאו יחד את משואות העצמאות.
10+כפר עזה
בשישה באוקטובר קיבוץ כפר עזה היה בשיא הפריחה שלו. בשבעה באוקטובר פלשו לשבילים השקטים של הקיבוץ מאות מחבלים חמושים, אשר עברו מבית לבית במסע רצחני של הרג וחורבן. מולם, עמדו התושבים, חברי כיתת הכוננות של הקיבוץ, וקומץ אנשי בטחון שהצטרפו ולחמו לבדם במשך שעות ארוכות. הקרב על כפר עזה נמשך יותר משתי יממות: 64 מחברי הקיבוץ נרצחו בטבח, 19 נחטפו כאשר חמישה מהם נמצאים עדיין בשבי הטרור.
מדליקות המשואה: ורד ליבשטיין, חברת הקיבוץ שאיבדה ביום הנורא ההוא את בעלה אופיר, בנה ניצן, אימה בלהה אפשטיין, ואת אחיינה נטע אפשטיין. לצידה של ורד עומדת שחר הנדי, חברת הקיבוץ ואשתו של אבי, שיצא מביתו להילחם יחד עם חבריו מכיתת הכוננות ונפצע פצעי מוות. לפני מותו, הוא הספיק למסור לשחר ולילדיו איתמר, עומר ורותם את אהבתו.
10+חוף זיקים
חוף זיקים, החוף הדרומי ביותר של מדינת ישראל ומהחופים היפים בארץ, הפך בבוקר ה-7 באוקטובר לזירת טבח נורא. החוף ספוג בדמם של 48 אזרחים תמימים שבאו לדוג, לטייל וליהנות מהטבע. המחבלים בני המוות פשטו על החוף בסירות דרך הים, ורצחו את כל מי שנקרה בדרכם.
מדליקות המשואה: סיון קרן, אימו של טל ז"ל, וסַבִּין תעסה, אימו של אור ז"ל ממושב נתיב העשרה, וקרן טָיֶבּ, אימו של נדב ז"ל ממושב בית שקמה. הם שלושה חברים בני 17 שבאו לדוג ונרצחו באכזריות.
10+העיר שדרות
השוטרים ולוחמי האש שזינקו ראשונים, בעיר שדרות ובערים הסמוכות, חירפו את נפשם בהגנה על העיר והצילו אזרחים רבים. אחד הקרבות הקשים התחולל בתחנת משטרת שדרות. בתוך התחנה, קומץ שוטרים נלחמו בגבורה כדי למנוע מעשרות מחבלים חמושים להשתלט על המבנה. באותו הזמן, מחוץ לתחנה, חברים לנשק ומפקדים ניסו לחלץ אותם תחת אש תופת. במהלך המלחמה נפלו שישים ואחד שוטרים ושוטרות, וחמישה לוחמי אש. זוהי אבוקת זיכרון לזכר חללי משטרת ישראל ולוחמי האש.
מדליקי המשואה: רב סמל ראשון הראל עמר, סייר בתחנת שדרות שנלחם ונפצע בקרב בו נפלו רבים מחבריו. לצידו תדליק את המשואה קורל מרציאנו, בתו של לוחם האש רב סמל מתקדם אריק יהודה מרציאנו ז"ל שנפל בקרב.
10+מוצב נחל עוז
מוצב נחל עוז, שליד קיבוץ נחל עוז, מסמל את הקשר העמוק שבין צה"ל להתיישבות החקלאית. במוצב הזה לחמו חיילי וחיילות צה"ל במאות מחבלים בגבורה עילאית ובחירוף נפש. רבים מהם נפלו בקרב. זוהי אבוקת זיכרון לזכרם של חללי וחללות צה"ל וכוחות הביטחון, שנלחמו שכם אל שכם בשבעה באוקטובר ובכל החזיתות במלחמת "חרבות ברזל".
מדליקי המשואה: מר בנימין הר-אבן, אביו של רב-סרן שילה הר-אבן ז"ל, מפקד פלוגה בחטיבת גולני שנפל עם חייליו בקרב גבורה תוך הפגנת אומץ יוזמה והקרבה בהגנה על יישובי העוטף ועל חבריו הלוחמים. לצידו ידליק את המשואה מר אבי מרציאנו, אביה של רב-טוראי נועה מרציאנו ז"ל, אחת החיילות הגיבורות בבסיס נחל עוז. נעה נחטפה לעזה ושם נרצחה. מר חסן ח'רוּבּה, אביו של קצין הגששים רב-סמל בכיר איבראהים ח'רובה ז"ל, שנפל בעודו מגן בגבורה עילאית על חיילים וחיילות.
10+המיגוניות
כל מי שהיה בדרכים בשעה 06:29 בבוקר ושמע את האזעקות מיהר לחפש את אחת מעשרות המיגוניות שפזורות לצד כבישי הנגב המערבי. מאות אנשים הסתתרו במיגוניות – בלי לדעת שחוליות של מחבלים דוהרות ישר אליהם כדי לנצל את חוסר האונים, לרצוח ולחטוף. בשעות הארוכות במיגוניות, אנשים שלא הכירו הגנו אחד על השני, הרגיעו, וטיפלו בפצועים. בין קירות הבטון התגלו סיפורי גבורה ורעות בלתי נתפסים.
מדליקות המשואה: רחל גְּ'רָפִי ובנה דודו גְּ'רָפִי, ששכלו במיגונית אחת את בנותיה של רחל, את אחיותיו של דודו, שֹׁהַם ושנהב זכרונן לברכה, ואת בנו של דודו, ליאל ז"ל.
ענר הדף 7 רימונים אחד אחרי השני עד שנהרג | תיעוד בלתי נתפס
מושב נתיב העשרה
עם תחילת המתקפה על ישראל, פשטו מחבלי ארגון הטרור חמאס על מושב נתיב העשרה, מהאוויר ומהיבשה, והחלו במסע רצחני מבית לבית. 20 מתושבי המושב נרצחו.
מדליקי המשואה: יואל ברגר, ממייסדי המושב, שאיבד את בת זוגו מרינה אלמגור ז"ל, את כלתו נורית ברגר ז"ל ואת חתנו חיים בנעים ז"ל. הוא בעצמו אף נפצע ופונה תחת אש. לצידו תדליק את המשואה דניאל וקס, דור שלישי בנתיב העשרה. אביה של דניאל, עמית ז"ל, חבר בכיתת הכוננות ודודה, יגאל וקס ז"ל – יצאו מבתיהם כדי להגן על המושב, שניהם נפלו בקרב.
10+מגרש המכוניות בתקומה
אבוקת זיכרון הזו תודלק במגרש אליו רוכזו אלפי שלדי המכוניות, שנותרו אחרי הטבח הנורא. יותר מ-1,600 מכוניות ירויות ושרופות מרוכזות במגרש ליד המושב תקומה, במועצה האזורית שדות נגב. המכוניות מהוות עדות אילמת להרס הנורא שנותר אחרי הטבח. ביניהן: מכוניות רבות של קורבנות, שניסו להימלט מהטבח ונרצחו בדם קר על הכבישים, מכוניות של אנשי כוחות הביטחון וההצלה שנפלו בעת מילוי תפקידם, וכן מכוניות של אינספור אזרחים ואזרחיות, שנגד כל הגיון דהרו אל תוך התופת כדי להציל ולחלץ את מי שרק אפשר.
מדליקי המשואה: מיכאלה קוֹרְצְקִי, שרבים מחבריה נפלו בקרבות. לצידה יעמוד השוטר לֵאוֹן בֶּן אָרוֹיָה, שרבים מאחיו לנשק נפלו בקרבות ההגנה על יישובי המועצה, וצבי רִידֶר, אביו של דור רידר ז"ל, שנרצח בידי מחבלים בקיבוץ בארי.
רחל מאופקים במסר מחזק לעם ישראל – רגע לפני פגישתה עם ביידן
העיר אופקים
בליל שמחת תורה חגגו תושבי אופקים את החג בהקפות במאות בתי הכנסת בעיר. בשעה רבע לשבע בבוקר רוצחי ארגון הטרור חמאס פרצו לעיר, חמושים במאות כלי נשק, רימוני יד, מטענים וחומרי נפץ. שוטרים, חיילים, ואזרחים תושבי אופקים, יחד עם חברי השיטור הקהילתי, עזבו הכל – ויצאו להגן על העיר. זה היה קרב קשה ונואש – קרב על הבית.
מדליקי המשואה: ליאור, בתו של רב נגד רוני אַבּוּהָרוֹן ז"ל, בלש תושב אופקים שנפל בקרב מול מחבלים. לצידה ידליק את המשואה אוֹרִי, בנו של משה אוחיון ז"ל ואחיו של אליעד אוחיון ז"ל – אב ובנו שיצאו להגן על תושבי העיר עד שנהרגו בחילופי האש. ליאור ואוֹרִי הם שניים מתוך 33 נערים ונערות מאופקים שאיבדו את היקרים להם ביום הנורא.
10+מושב מבטחים
אבוקת הזיכרון של חברי כיתות הכוננות בישע ובמבטחים תודלק במושב מבטחים. בשבת בבוקר חברי כיתת הכוננות של מושב ישע קיבלו קריאה לסיוע מהמושב הסמוך, מבטחים. ליאור בן יעקב, גיל אביטל והחייל איתי נחמיאס מיהרו לצאת ולהצטרף לחבריהם מכיתת הכוננות השכנה, דן אסולין וטל ממן. הם היו מעטים מול רבים, כמעט ללא נשק. הם לחמו בגבורה במשך שעות ארוכות, הצילו את כל התושבים שהיו במושב – ושילמו על כך בחייהם.
מדליקי המשואה: אורלי ממן, אמו של טל ממן ז"ל, חבר כיתת הכוננות של מבטחים, ויהודה אסולין, אביו של דן אסולין ז"ל, רכז הבטחון של מבטחים. הם לחמו ונפלו יחד בקרב הגבורה על מושב מבטחים.
10+ישוב שלומית
הישוב הצעיר שלומית, שעל גבול מצרים, התעורר לבוקר של אזעקת צבע אדום ופגיעות פצמ"רים בבתי הישוב. כשברשת הקשר נשמעו קריאות לעזרה מהמושב פריגן, שמחבלים הארורים פלשו אליו, רכז הבטחון וחברי כיתת הכוננות של שלומית לא היססו לרגע. הם עזבו את הבתים, הנשים והילדים, ומיהרו אל המושב המותקף. בקרב ארוך וקשה, בנחיתות מספרית, הם הצליחו לבלום את ההתקדמות של המחבלים ופגעו בהם – עד שהללו הסיגו אותם לאחור. ארבעה מתושבי שלומית נפלו בקרבות שונים ביום הזה.
מדליקות המשואה: אבוקת הזיכרון תודלק ליד בתי הנופלים, וידליקו אותה נשות ארבעת הנופלים: צופיה שישפורטיש, אשתו של ראובן ז"ל, דנה כהן, אשתו של אביעד ז"ל, נחמה ביבי, אשתו של אוריאל ז"ל ונאורה סוויד, אשתו של בכור ז"ל.
10+קיבוץ ניר עוז
קיבוץ ניר עוז היה פיסת גן עדן על גבול עזה, קהילה קטנה ומלוכדת מבורכת בצחוק ילדים, ציוץ ציפורים ונוף עוצר נשימה. בשבת השחורה כרבע מאוכלוסיית קיבוץ ניר עוז – 117 ילדים, קשישים, נשים, וגברים נרצחו או נחטפו. עשרות מהם, חיים או מתים, עדין מוחזקים בשבי בעזה. זוהי משואה לזכר חללי הקיבוץ.
מדליקת המשואה: עָמִית סִימַנְטוֹב וָהָאבָּה, שאמה קרול ז"ל, אחיה ג׳וני ז"ל, גיסתה תמרי ז"ל, ושלושת אחייניה זכרונם לברכה – נרצחו בטבח בביתם. שלושה דורות שהיו, ואינם.
10+חניון רעים
אבוקת הזיכרון האחרונה, לזכר נרצחי המסיבות, תודלק בחניון רעים, מְקום מסיבת הנובה. בלילה שבין שישי לשבת אלפי אנשים רקדו בשלוש מסיבות טבע בנגב המערבי. ב-6:29 קרעה האזעקה את המוסיקה, והריקודים פסקו. אנשים שלא הכירו קודם סייעו זה לזו להתרחק מאזור הסכנה ולמצוא מחסה, בלי להבין שהסכנה האמיתית מתקרבת אליהם במהירות ובאכזריות נוראה. מאות הרוצחים בני המוות, הסתערו חמושים על מתחמי המסיבות. זוהי אבוקת זיכרון לזכרם של 401 נרצחי המסיבות.
מדליקי המשואה: הדס שֶׁמָּל, אחותה של שרון הִירְשׁ אוּזַן ז"ל בת ה-44, אם יחידנית לשלושה בנים. לצידה ידליק את המשואה: ארז צרפתי, אביה של רון צרפתי ז"ל בת ה-22, שיחד עם בן הזוג שלה, עידן הָרַמַתִּי ז"ל, נרצחו במסיבה הנוראה.
