תנועת השמאל הרדיקאלית "לוחמים לשלום", מארגנת בכל שנה "טקס זיכרון אלטרנטיבי" יהודי-פלשתיני, ולמרות טבח השבעה באוקטובר גם השנה הם החליטו לציין את יום הזיכרון בצורה הזו: לזכור את חללי צה"ל הקדושים לצד המחבלים.
השנה הטקס הישראלי-פלשתיני המשותף ייערך בערב יום הזיכרון באופן דיגיטלי, ככל הנראה מחשש שיגיעו מפגיני הימין לעצור את הטקס המתריס. חשוב לציין כי התנועה אף מקיימת התרמות לטקסים, וכשבמקביל חיילי צה"ל ממשיכים להילחם ויהודים וישראלים רבים נופלים בלחימה מול האויב המתועב – הם ממשיכים לציין כי הדבר קורה בגלל "הכיבוש", וכי צריך להחזיר את "בני הערובה" ולסיים את המלחמה ו"הכיבוש".
באחד הפוסטים של עמוד התנועה בפייסבוק נכתב: "יום הזיכרון המשותף היה ועודנו תחילתו של תהליך הכרה. הכרה במה שקרה לאחר, ל"אויב" ומה שקורה לנו". באותו הפוסט, שנכתב כי נאמר מפי תולי פלינט, הוסיפו: "האחר הפך להיות אדם והאדם האחר הפך להיות חשוב לי ולזהות שלי". בפוסט נוסף לקידום ההטקס, שנכתב כי נאמר מפי מרים טוקאן, נאמר: "השנה במיוחד, אנו זקוקים לכך נואשות".
כמו כן, שלושה ימים לפני ערב יום הזיכרון, והחלו לפרסם ולבקש תרומות עבור טקס נוסף: "יום הנכבה", שמקיים בהמשך השבוע. בפוסט נכתב: "טקס הזיכרון המשותף לרגל יום הנכבה הוא הזדמנות ייחודית לזכור ולהזכיר את הכאב והטרגדיה של הנכבה". הם המשיכו: "כאשר ב-1948 מעל 700,000 פלשתינים גורשו מבתיהם, הפכו לפליטים וכפריהם ועריהם נהרסו", נאמר, "טקס יום הנכבה הוא אח לטקס הזיכרון המשותף שמקיימת תנועת "לוחמים לשלום"".
באונ' ת"א ציינו את יום הנכבה, "אם תרצו" הפגינו: "נכבה? חרטא"
באותו הפוסט המקומם, באטימות מוחלטת לטבח השבעה באוקטובר ולמציאות שחווים אזרחי ישראל, נכתב: "בעקבות השבעה באוקטובר, התחיל בעזה מה שנראה כמו נכבה שנייה". הם המשיכו לפרט כי עזתים איבדו את בתיהם בהפצצות של צה"ל, אבל לא ציינו כלל את אזרחי ישראל והתיירים שנטבחו באותו היום הנורא על ידי ארגוני הטרור, וכן לא את העובדה שאזרחי ישראל מפונים מעל חצי שנה מבתיהם.
