לא ניתן לפרש את שיחת ביידן-נתניהו ובמיוחד את ההצהרות האמריקאיות שיצאו לאחר מכן, אחרת מ"עויינות".
הסיבה שביידן מרגיש צורך להראות לעולם שהוא "נותן בראש" לישראל, מטיל עליה את האחריות למצב – כולל לעובדה שאין עסקה (חמאס דחה אמש הצעה נדיבה ביותר) ומאיים שישנה מדיניות כלפנו היא לצרכים פוליטיים פנימיים הקשורים לבחירות וגם כלפי לחצים בינלאומיים.
אבל יש שם גם מימד אמיתי של השקפת עולם, אידיאולוגיה והזדהות עם הסבל הפלסטיני וזה אכן מדאיג.

חמאס שומע את הדברים, מקשיח עמדות וכעת, הודות לביידן, אין לו שום סיבה אמיתית להגיע לעסקה ללא סיום המלחמה (תוך הפסד ישראלי) וריקון בתי הסוהר ממחבלים כולל אלו שרק לפני זמן קצר רצחו ואנסו את עמנו.
ישראל לא יכולה לאפשר לכך לקרות ועד כה ביידן לחץ להפסקת אש, אך תוך חיסול חמאס.
מה שמדאיג הוא שנראה שהוא מודאג יותר מהסבל הפלסטיני והמחיר הפוליטי שהוא משלם, מאשר ניצחון על חמאס. מבחינתו שלא ננצח, שחמאס ישאר, רק כדי לתכנן את הטבח הבא ומלבד שנסיים את המלחמה. זה לא טוב לישראל אבל גם לא לפלסטינים.

מנהיג אמור לראות השגת מטרות אסטרטגיות לטווח ארוך – במקרה שלו שלום אזורי, על פני קצרות טווח – מחיאות כפיים מהעולם והפחתת הלחץ הפוליטי.
בקוצר סבלנותו וקוצר ראייתו הוא נכשל להבין שהישארות חמאס תפגע קודם כל בפלסטינים, ותרחיק כל אפשרות לחזון שתי מדינות לשתי עמים.
הכעס על הפגיעה בעובדי הסיוע שאחד מהם היה אזרח אמריקאי מובן אבל האמריקאים יודעים היטב שמדובר בטעות שיכולה בהחלט להתרחש באזור סבוך וצפוף כל כך, בדיוק כפי שאירע לאמריקאים מספר פעמים בעבר. ההיטפלות לטרגדיה הזו כצורך לסיים את המלחמה נראית לי יותר כתירוץ, הזדמנות כדי ללחוץ עלינו יותר. כנראה שהוא חושב שהצטיירות כמי שמבקר אותנו מוסרית, תציג אותו טוב בעיני העולם, בוחריו ואולי גם אישתו על חשבוננו ועל חשבון האמת.

ישראל תצטרך לנווט בין אי הסכמה להפסד במלחמה, אם שואלים אותי בכל מחיר עד כדי סנקציות, לבין ניסיון לפייס את האמריקאים ולהרוויח זמן על ידי הצפת עזה בסיוע.
ויש לי גם ביקורת עלינו. הסיבה שטעויות כמו פגיעה בעובדי סיוע קורות היא משום דישדוש. ככל שאתה ממתין יותר, אתה מזמין עליך לחץ בינלאומי והסיכוי לטעויות מעין אלה גדל.
היינו צריכים להיכנס לרפיח מזמן ולקבוע עובדות בשטח ועם כל יום שעובר וזה לא קורה, זה נעשה מסובך וקשה יותר.
ואחרי הביקורת גם חשוב שנזכור. זו לא בעיה של ביידן עם נתניהו למרות שנח לו לצייר זאת כך. זו בעיה של המחנה הדמוקרטי עם ישראל. על ניצחון במלחמה יש קונצנזוס פוליטי, וכל ראש ממשלה שיהיה בשילטון במצב כזה יעמוד בפני לחצים דומים
