הממשלה הנוכחית שמתהדרת בכינוי "ממשלת ימין על מלא" שברה מזמן שיא של כל הזמנים במספר צווי המעצר המנהלי שהוצאו בתקופתה כנגד מתיישבים, הרבה מעבר לממשלות שמאל מובהקות שכיהנו כאן. שתיקת שרי הימין שמנרמלת את הרדיפה היא פשע חמור שבעתיים.
אחת השיטות שנודעו לשמצה ברוסיה הסובייטית בה התמחו בהוצאת מידע מנחקרים במגוון דרכים אכזריות, הייתה נטיעת תקוות שווא בלב הנחקר שאוטוטו הסיוט נגמר. כשכבר האמין הנחקר לגמרי שהנה הוא עומד להשתחרר, היו מודיעים לו חוקרי הקג"ב שהסיפור רק החל, ומעצרו הוארך בתקופה ארוכה נוספת.
האיש, שכבר הריח את ריח החופש, היה נשבר ונכנס לדיכאון ממושך, ומשם הייתה קצרה הדרך לחלץ ממנו הודאת כזב שתתאים למטרות המשטר הבולשביקי או לכל הפחות תשבור את רוחו ותגרום לו להפסיק את פעילותו כנגד המשטר.
2+בנוסף לניהול משטרת מחשבות נגד ציבור הימין, תפירת תיקים ליריבים פוליטיים ומאסר אנשים ללא משפט – נראה שמדינת ישראל ייבאה גם את השיטה האכזרית הזאת.
היום (שלישי) בבוקר אמור היה להשתחרר ממעצר מנהלי בן ארבעה חודשים נועם מרמלשטיין – צעיר חלוץ בן 23 מגבעת אעירה שחר בבנימין שנעצר בתחילת המלחמה ללא משפט בהוראתו של שר הביטחון גלנט.
משפחתו של מרמלשטיין כבר המתינה מחוץ לכלא, מצפה לפגוש את יקירם אחרי ארבעה חודשים תמימים בהם היה כלוא בתנאים מחפירים. גם מרמלשטיין עצמו כבר ארז את חפציו וחיכה לשחרור המיוחל, אלא שדקות ספורות לפני שנקרא לצאת החוצה הגיעו לפתע אנשי המחלקה היהודית בשב"כ למקום ובידיהם צו חדש בחתימתו של השר גלנט המאריך את מעצרו בחודשיים נוספים.
הלם אחז במשפחתו של מרמלשטיין שהאמינו שגם לרוע יש גבול. בלב כבד שבו על עקבותיהם, מנסים לשלוח לבנם חיזוקים מרחוק שיעבור בשלום את התקופה הזאת.
מרמלשטיין הינו העצור המנהלי היהודי ה-16 שנעצר בתקופת הממשלה הנוכחית ששברה כבר בשנתה הראשונה את השיא המפוקפק של כל הממשלות מאז קום המדינה במספר צווי המעצר המנהלי כנגד מתיישבים שהוצאו בתקופתה.
רק בשביל להבין את גודל הטירוף, בכל ממשלת רבין שהייתה שיאנית המעצרים המנהליים עד הממשלה הנוכחית הוצאו 9 צווים מנהליים בלבד כנגד יהודים. בכהונתו של בני גנץ הוצאו ארבעה צווי מעצר מנהלי, בכהונתו של עמיר פרץ צו אחד בלבד ואילו דווקא בכהונתו של אהוד ברק לא נחתם ולו צו אחד כנגד יהודים.
2+מדובר בנתונים בלתי נתפסים בימי שגרה, אך כשכל הרדיפה הזאת ממשיכה וביתר שאת בזמן אחת המלחמות הקשות שידעה מדינת ישראל קשה כבר לתאר את החרפה במילים. אלפים מציבור המתיישבים מחרפים את נפשם בשדה הקרב, ומאות אחרים עומדים הכן על המשמר בגבעות החזית ומגנים בגופם על הישובים הוותיקים מפני ההתקפות הערביות.
אם לשפוט על פי התנהלותו של גלנט, נראה שהלקח היחיד שהופק ממחדל ה-7 באוקטובר הוא שיש לפעול בכל הכוח להקמת מדינה פלסטינית ולהכביד את הרדיפה כנגד ציבור המתיישבים. אך למען האמת שום דבר לא מפתיע בהתנהלותו של גלנט שנמנה בעבר על פורו החווה ומפגין כבר תקופה ארוכה עמדות שמאל מובהקות.
אות הקלון האמיתי מונח על ראשם של יתר שרי הימין בממשלה – סמוטריץ', בן גביר, סטרוק, קרעי ושאר השרים שמתנגדים נחרצות לרדיפת גלנט, אך בפועל כמעט ולא נוקפים אצבע כנגדם ומסתפקים במקרה הטוב בציוץ לקוני בטוויטר ובמקרה הפחות טוב מתעטפים בשתיקה.
2+כשיטיחו בהם מצביעיהם את אחריותם למעצרים המנהליים הם יקפצו מיד וישיבו "מה אתה רוצה, שנפיל ממשלה על זה?". אז לא, זו דמגוגיה מוחלטת וצינית משום שבין לשתוק לגמרי ולאפשר לפשע להימשך – לבין להפיל ממשלה יש מנעד רחב של פעולות שיכל כל נבחר ציבור לעשות לו רק היה מחליט שמשתלם לו מספיק.
החל מהימנעות בהצבעות, דרך תקיעה בוועדות וכלה בעצירת תקציבים. כל ח"כ טירון יודע את זה ומשתמש בזה באופן תדיר להשגת הדברים שחשובים לו ולמצביעיו. ידעתם להילחם על משכורות לשוטרים או תקציבים לחמ"ד? תלחמו גם בשבילנו, בשביל אלה שהצביעו להם, עומדים בחזית ההתיישבות וזוכים לתמיכה של מרבית הציבור הימני.
שבענו מציוצים בטוויטר והבטחות באוויר, רוצים לראות תוצאות בשטח. אם הרדיפה הזאת תמשיך הציבור לא יסלח לנבחרי הציבור שעמדו מנגד בשעותיו הקשות
