קיבוץ בארי הודיע הבוקר (חמישי) כי מני גודארד, תושב הקיבוץ, נהרג בטבח השבעה באוקטובר, וגופתו נחטפה לרצועת עזה. עד עתה הוא הוגדר כנעדר וההשערות היו כי אכן נרצח – אך גופתו לא נמצאה.
"הלב הרחב ביותר שפעם כאן עצר מלכת", נכתב בעמוד לזכרו, "איש נדיב, מסור ואוהב אדם ללא גבולות. אחת הדמויות הנדירות שצמחו והצמיחו את בארי". אשתו, איילת גודארד, נרצחה גם כן במתקפה על ביתם אותו היום הנורא.
מני גודארד – איש משפחה אהוב
מני נולד בשנת 1950 בתל אביב, לאם ניצולת שואה ואב שהיה המציל המיתולוגי בבת ים. הוא היה אחד מבין חמישה אחים. בראשית שנות ה-60 נהרגה אחותו ימיה בתאונת דרכים, ובעקבות ההתמודדות הקשה עם האבל החליטה אחותו שמואלה לעבור לקיבוץ בארי – מני הגיע בעקבותיה כשהיה בן 14 בלבד ואחריו הגיע האח הצעיר.
למני ואיילת שלושה ילדים, וב-2005 הצטרף גוני שאותו מני ואיילת החליטו לאמץ. "אנחנו לא הבאנו אותך לעולם", אמר מני לגוני, "אבל אנחנו בחרנו אותך, אתה באת מהלב שלנו".
מני ואיילת עם בנם האהוב שאימצו, גוני
הבריכה של בארי הייתה המוסד אותו ניהל במשך שנים ארוכות. סביב מני נוצר הווי מצילים: מילה טובה, שש-בש, חברות, אווירה של חופש. לצד התפעול השוטף, מני היה נחוש להפוך את המקום למפגש חברתי. הבריכה הפכה לאתר האירועים והחתונות של הקיבוץ. בנוסף, הוא דאג לאירוח נדיב של קבוצות גדולות של חיילים שהוקפצו לאזור במלחמה כזו או אחרת, ולאירועים רבים של עמותות לטיפול במצוקות שונות של החברה הישראלית.
מני ואיילת ייסדו את ערבי השירה של פרלמנט העמק בבארי, ערבי שירה שמילאו מפה לפה את בית העם של בארי – ולא חדלו גם בימי הקסאמים. הייתה לו משפחה גדולה ואהובה שבא ממנה, ומשפחה גדולה ואהובה שהקים. הוא היה אבא מסור לילדיו וסבא גאה ואוהב לנכדיו.
