"עם האדירים" – "שעב אל ג'בארין": הינו ביטוי שטבע הארכי-טרוריסט בתיאוריו את התנגדותם ועמידתם האיתנה של ה"פלסטינים" מול עוצמתו של צה"ל, בנאומיו מלאי הפאתוס. ביטוי בו ממשיכי דרכו הערבים, לשבטיהם ומפלגותיהם באש"פ ובחמאס, עודם עושים שימוש גם בעת הזו.
על רקע ביטוי זה, המוזכר לרוב בתקשורת הערבית מפי מנהיגים, פרשנים ושאר תומכי טרור ערבים מאז פרוץ המלחמה ב-7/10, מומלץ להקרין ברחבי העולם באופן יזום וממומן, בדגש על ערוצים הפונים לקהל הערבי, בפני ארגוני זכויות אדם ובפני בית הדין המפוקפק לצדק בהאג, את דמותם של פראי האדם הערבים – רוצחי הילדים, חוטפי הקשישים, האנסים, הסדיסטים, הפדופילים והנרקופילים, שבמעשיהם הביאו כבוד לערבים ה"פלסטינים" שיצאו לחגוג ברחובות עם היוודע גודל אסוננו. ציבור פראים שעל אף חורבנו האדיר, ממשיך להלל, לשבח ובעיקר לתמוך ברצח יהודים גם ברחבי יהודה ושומרון, כבכל מדינות ערב (כולל אלו עמן יש לנו הסכם שלום), כל עת שנשאלים ונדרשים הם בנדון.

על ישראל לדבר ברור בשיח הפנימי והחיצוני כאחד ולהעביר מסר חד: אין מדובר בעם הראוי להכרה ולזכויות משום שמדובר באסופת חמולות ושבטים ערביים, נעדרי סממנים היסטוריים ולאומיים ייחודיים גם אם ינסו לחרוט זאת בכוח על דגלם בליטראות של דם יהודי. זוהי תת קבוצה של ערבים, מצאצאי בני ישמעאל שראוי לכנותה כפי שנקראה בתנ"ך (בראשית ט"ז,יב): "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכֹּן", ש"כבוד" אינו מנת חלקם גם בקרב מדינות ערב והמוסלמים עצמם. אלו הרי עושים כל שביכולתם למנוע את הגירתם והשתלבותם בשטחן ועל כן מחזיקים בהם במחנות פליטים כבלבנון, עיראק וסוריה, מבצרים את גבולן כמצרים, או שולחים סיוע ממרחקים רק כדי לא לקלוט אף פליט נזקק על אדמתן כדוגמת ירדן- שתהפוך לפלסטין בבוא היום, גם בעל כורחה.
התמיכה הרחבה בחמאס מקרב האוכלוסייה הערבית ביהודה, שומרון ועזה, בפרט אחרי ה-7/10 כמוזכר בסקר שערך הסוקר הערבי שקאקי, לצד מראות מעשי הזוועה שבוצעו ביהודים, ממחישה את גודל הפער הבלתי ניתן לגישור. בדיוק כשם שאין להשלים עם מעשי הנאצים ועוזריהם ויש לרודפם עד אחריתם, גם בחלוף כ-80 שנה מאז הוכרעה גרמניה הנאצית.

תמונת ילדי משפחת ביבס בידי אימם המבועתת בעודם נחטפים לעזה על ידי החמאס, הזכירה את תמונת רצח האם האוחזת בילדה באוקראינה ב-1942, טרם הוצאו להורג על ידי נאצי בשואה, בתקווה שמשפחת ביבס תשוב בחיים ובמהירה ארצה. בזוכרנו את מראות השואה צעקנו בכל טקס יזכור וסיור עדים במדים- "לא עוד!".

חובתנו לפרוע את החוב המוסרי ללא רחם – מי שפוגע באם וילדיה, המסמלים זכות, טוהר ותום, אינו ראוי לדרוך על פני האדמה ולנשום את האוויר שבני אדם ראויים לו. מי שחוטף בברוטאליות חסרת רחמים ומתעלל פיזית בזקנים שיכולים להיות הסבים והסבתות שלו, ביודעו שחולים הם ועלולים למות – הוא חלאת אדם חסר כבוד שאינו ראוי לטיפת רחמים. מי שרוצח בכוונה תחילה, בעינויים קשים והתעללות מזוויעה משפחות עם ילדים, נשים תמימות ואזרחים בני כל הגילאים הוא התגלמות תת המין האנושי שיש להכחידו יחד עם סייעניו ותומכיו.
כזאת היה על מנהיגי ישראל להבין עוד טרם ה-7/10. אין מדברים, מסייעים ומתחשבים בציבור המהלל רוצחים צמאי דם מעין אלו. המעודדים את צעיריהם לפגוע ביהודים באשר הם יהודים, ורואים בזוועות הללו מעשי גבורה הזוכים להוקרה בכיכרות השהידים ובפינות הנצחה כמו גם בתשלומי משכורות לכל החיים!.

היש עם "נאור" בעולמנו שרואה בחטיפה, אינוס ורצח נערות וילדים מעשה גבורה, למעט הפלסטינים שמביעים שמחה למשמע כל פיגוע נורא? היש מי שחושב שפריצה וטבח בבית ספר במעלות, באוטובוס ילדים באביבים ובגוש קטיף, במסעדה, בבית בו ישנים ילדים בשלווה – נחשבים כמעשי גבורה, אם אינם מבוצעים נגד יהודים? איזה "עם אדיר" הוא שגיבוריו הנערצים רוצחים פעוטות, כורתים איברים ועורפים ראשים למטרת "משחק" או סחר, מתעללים, אונסים ורוצחים נשים צעירות? איזו גבורה יש בלחטוף זקנים, ילדים, תינוקות או שלושה נערים, להתפוצץ במקום בו סועדות משפחות עם ילדים ותינוקות בעגלות או באוטובוס עמוס נוסעים בני כל הגלאים? איזו גבורה יש בהשלכת אבן או בקבוק תבערה לעבר רכב בו נוסעת לתומה משפחה?
מעשי זוועה שפלים אלו ואחרים מבוצעים כלפי יהודים מזה שנים רבות בעולם ובישראל, עוד טרם עצמאותה. מעת שחודשה ההתיישבות בארץ, הגבירו הערבים את פעולותיהם נגד יהודים ותקפו באכזריות אזרחים בבתיהם, בשדותיהם ומקומות עבודתם. כך היה בשנות החמישים מידי הפדאיון, כך היה עם פיגועי הפת"ח.

פיגועי הפת"ח ושאר ארגוני המרצחים הערבים בשנות השבעים וכך גם עתה, כשהחמאס מתעלה על קודמיו ובמקום להיות מוקע ומוכה – זוכה הוא לתמיכה רחבה מקרב הציבור הערבי בעזה, יהודה ושומרון, ירדן ומדינות נוספות בעולם ככלל וברחבי המזרח התיכון בפרט.
לערבים החיים עדיין ברחבי ארץ ישראל "מהים ועד הנהר" יש להבהיר תמיכתם באחד מארגוני המחבלים תתאפשר מעבר לגבול, רחוק ככל הניתן, בין אם בלבנון וסוריה שמצפון או בקונפדרציה הירדנית- פלסטינית שקום תקום. יכולים הם גם להירשם עתה ליציאה לחאג' הקרוב במכה ולהישאר שם, בהיותו מקום מוצאם כערבים.

לאנטישמים ברחבי העולם שדבר ככל הנראה לא יסיתם משנאת יהודים צרופה, המאשימים את ישראל בדיכוי הערבים ומשום כך מצדיקים את מעשי הטרור המבוצעים מצידם, מומלץ להציג כמה שאלות לבירור מעמיק – מדוע יהודים לא רצחו פעוטות גרמנים וטבחו בתלמידים ארים בבתי ספר נאציים? מדוע לא פוצצו רכבות, אוטובוסים, ספינות, מסעדות ומועדונים אזרחיים ברחבי גרמניה ב"שנות הדיכוי"?
החל מ-1933 ועד סוף מלחמת העולם השנייה, מדוע לא קרו דברים דומים בפולין ובאוקראינה? היכן בעולם מקבלים הם בהבנה מעשי חטיפה, רצח ואינוס של ילדים, זקנים, נשים ואזרחים תמימים המוחזקים בידי ארגון טרור הנתמך על ידי מדינות חברות או"ם, חוץ מבישראל ובניגריה, שם שכחו כבר מזמן מבוקו חראם (ארגון טרור מוסלמי).
חמור מכך- היכן יש בעולם עוד מדינה שאזרחיה שנחטפו נמצאים ממש "מעבר לפינה", והיא ממשיכה לספק לחוטפים ולתומכיהם אספקה במשך תקופה ארוכה יותר ממאה ימי הבלהה, ללא תקדים בהיסטוריה האנושית? את הערבים התומכים בהשמדת ישראל ורצח יהודים, המהללים שהידים וחוגגים על דמינו יש לבער מהארץ הזו לאלתר. מחנות הטרור בג'נין, טול כרם, בלאטה ואחרים צריכים להראות כמו בצפון רצועת עזה- ריקים מפראי אדם ומשוטחים כבלטה. יש להפנים- "שלום של אמיצים", כפי שנאמר על ידי אילו מנהיגים, יש באגדות וגם שם אין זה מתקיים בין עם החפץ חיים לפראי אדם, נטולי עכבות וצמאי דם.

לסיום – על מנהיגי ישראל לנהוג כמנהג ה"שכונה", ולא יבטיחו הם לנו התמודדות ארוכת שנים עם חיזבאללה ואיראן, ארגוני הטרור ביהודה, שומרון ורצועת עזה, ולא מן הנמנע גם במקומות בתוככי ישראל. על ישראל להמשיך במלחמתה ביתר שאת עד להשגת יעדי המלחמה – השבת החטופים וחיסול ארגוני הטרור, ולא רק החמאס בעזה.
