מחטף פסילת החוק של בג"צ פגע בכולם בצורה כזו או אחרת. החל מאיש ימין שמרגיש שלעולם לא תבוא הצבעתו בקלפי לכדי ביטוי או מימוש מדיניות – כי היא לא סבירה. או תושב דרום תל אביב שהבין כבר מזמן שהוא מקסימום תייר בשכונה שלו – כי מיגור מסתננים הוא לא מידתי או אדם שומר מסורת שרואה איך רומסים את אמונתו ואוסרים עליו להשתתף באירוע נפרד בפסק דין שסביר שהגיע משופט אתאיסט-אקטיביסט.
בכל מקרה כך או כך לא הזדעקנו על המהלך עצמו שכן ראינו מלוכלכים ממנו עוד מתקופת ברק ושרון שביטלו את דעתנו על הסף ומה גם שההחלטה הייתה די צפויה. עיקר עצמת הפגיעה בעת הזאת היא, כמובן – העיתוי. רמת הניתוק בה מצוי שופט כשהוא מוציא פסק דין נפיץ ודורסני כל כך בעת מלחמה הוא על גבול הסדיסטי ממש.
בין ידיעה על חייל ימני אחד שנהרג למשנהו מגיעה פסיקה שבעצם מבטלת את בחירתו. האם דמנו סמוק דיו כדי להקיזו על אדמת המדינה אך לא כדי להשפיע בה בזכותנו הדמוקרטית? האם לאחר פסיקה מנותקת זאת, שנישלה אחוז אדיר מהעם מכל זכות יכול לבוא בדין בבית המשפט אדם דתי/ימני ולצפות לקבל משפט הוגן כראוי לו? עלינו לעשות שיעורי בית עצומים כציבור בנושא זה.
אסיים בקטע קצר ששמעתי באחת השמירות מהטרנזיסטור – אחד מאנשי ההתיישבות השתתף בראיון ובו ציין את העובדה ש-40% מהנופלים במלחמה התגוררו ביישובי יו"ש (המספר המדויק כיום כבר מעל 45%). מנחה הריאיון תקף אותו: "למה אתם בימין תמיד מוציאים את החללים שלכם מהכלל? למה אתם סופרים אותם בנפרד?", ואני עניתי לו בליבי: "אנחנו נמשיך לספור אותם, עד שאתם תתחילו לספור אותנו".
