תמנון הטרור האיראני: מלחמת "חרבות ברזל" פרצה לפני כחודשיים וחצי במתקפת טרור רצחנית ואכזרית וטבח המוני שביצע ארגון הטרור העזתי חמאס. ימים לא ארוכים לאחר מכן, כוחות צה"ל נכנסו לרצועת עזה והחלו בטיהור השטח ממחבלי החמאס במטרה לפרק את הארגון הרצחני.
במקביל, החלו להיפתח זירות נוספות נגד ישראל: חיזבאללה החל לשגר טילים, רקטות, טילי נ"ט וכטב"מים לשטח ישראל, ליישובי גבול הצפון ולעבר כוחות צה"ל בגבול. גם המורדים החות'ים בתימן החלו בתחילה לאיים על ישראל ואז גם עברו למעשים ושיגרו טילים קרקע-קרקע ארוכי טווח מהים האדום לעבר אילת וכטב"מים. מערכת ההגנה האווירית של ישראל התמודדה עד כה בהצלחה עם האיום החות'י.
אך ההשתוללות האיראנית בים האדום, ועכשיו גם באוקיינוס ההודי, מתבררת בכלל כמיזם מדיני ועסקי מתוחכם, שאמור לשרת בסופו מספר מטרות שאליהן חותר המשטר האיראני – המפיץ טרור לכל רחבי המזרח התיכון.
1. לייקר את מחירי הסחורות בעולם ועל ידי כך להניע את הקהיליה הבינלאומית ללחוץ על ישראל לסיים את המלחמה בעזה.
2. באופן יותר קונקרטי, להביא לעליית יוקר המחיה בארה"ב – נקודת תורפה מרכזית של הנשיא ג'ו ביידן לקראת הבחירות שם – וכך לדחוק אותו להציב אולטימטום לישראל.
3. לנצל את הרתיעה המוגזמת של ממשל ביידן מעימותים צבאיים כדי לפתוח פתח לסחיטת מיליארדי דולרים בהפשרת נכסים מוקפאים של איראן, ובסיוע לתימן – אחת המדינות העניות בעולם – בתמורה להחזרת חופש השיט בלי עימות צבאי.
4. לאותת לסעודיה מה עלול לקרות לייצוא הנפט שלה אם תתקדם לנורמליזציה עם ישראל לאחר המלחמה (לכן בימים האחרונים מותקפות גם מכליות שיצאו מנמלים סעודיים).
5. לאותת לסינים, שמשקיעים מיליארדים בתשתיות גלובליות לשינוע יעיל ומהיר של סחורות, שכדאי להם לשמור על יחסים קרובים עם טהרן.
