פירמת רואי החשבון PwC ישראל מפרסמת את דוח האקזיטים לשנה זו, ממנו עולה, כי היקף העסקאות ירד ב-56% משנה שעברה והסתכם ב-7.5 מיליארד דולר. "אקזיט" היא עסקת יציאה, בה בעלי המניות מוכרים חלק מהחברה שלהם, או את כולה, או מוכרים אותה לציבור – מנפיקים. בשנה זו בוצעו 45 עסקאות בלבד, לפי אותו הדו"ח ומחציתן בתחום הסייבר, בשונה משנים קודמות בהן העסקאות היו מתחומים מגוונים יותר. מחברי הדוח טוענים שמדובר בהשפעה של מה שהם מכנים "מהפכה משפטית" ובהמשך כמובן המלחמה.
הנתונים בדוח מעניינים וחשובים, אך הפרשנות המוספות לו בין השורות לכל הפחות ראויה לעיון. כך למשל, מוצנע בדוח הגורם הראשי לירידה בהיקפי העסקאות – העלאות הריבית בעולם ובארץ. שוב חוזרים מחברי הדוח להדהד את הרפורמה המשפטית שהוצעה כאם כל הצרות האפשריות, באופן מגמתי, או לכל הפחות קלישאי.
ביסוס הטענה המגמתית הזו נשען על הפער הגדול בין השיגי בורסת מניות ההיי-טק בניו-יורק, הנאסד"ק, לבין ביצועי חברות הטכנולוגיה והבורסה בת"א בכלל. אלא שגם מחברי הדוח יודעים שאם מנטרלים את 7 החברות הגדולות, הקשורות ישירות לענף הבינה המלאכותית (AI), גם הבורסה בארה"ב הציגה נתונים דומים לישראל.
גוגל, מייקרוסופט, ופייסבוק, אפל, אמזון, אינבידה וטסלה, השיגו תשואה של יותר מ-70% בשנה, אך אם מנטרלים את ביצועיהן מגלים שיתר השוק בארה"ב השיג תשואה של 7.5% בלבד ושם, נזכיר, לא ניסו לבצע שום רפורמה משפטית.
1+אך בלי קשר לסיבה למשבר בהיי-טק, הוא קיים והממשלה חייבת להתייחס אליו ברצינות. כפי שנגיד בנק ישראל הציג השבוע למשקיעים בעולם, מדובר בענף המוביל בארץ: הוא מהווה 40% מהצמיחה של המגזר העסקי, למרות שהוא מעסיק רק 12% מהעובדים במשק. הוא המקור ל-17% מהתל"ג הישראלי ול-56% מהייצוא. אותם 12% מהעובדים בענף אחראים לרבע מהכנסות המדינה מהמיסים הישירים.
עוד נתון חשוב שהציג נגיד בנק ישראל: היקף הגיוסים לענף בישראל גבוה באופן משמעותי מהיקף הגיוסים בעולם, כשיעור מהתל"ג. העובדה הזו נכונה גם לשנה זו, בה היקף הגיוסים היה 1.5% מהתמ"ג, לעומת 0.9% בארה"ב ו-0.2% בלבד באירופה. בשנים קודמות הפער היה עוד גדול יותר לטובת ישראל. כך למשל, ב-2021 היקף הגיוסים לחברות היי-טק בישראל היה שקול ל-6.1% מהתמ"ג ובארה"ב הוא עמד על 1.9% ובאירופה על 0.8%. גם במדדים אחרים ענף ההיי-טק הישראלי בריא יותר מכל מקום אחר בעולם: במספר הפטנטים והחדשנות, בגיוון, ביזמות ועוד.
הריבית והמלחמה הן עובדות שצירופן מסכן את התחום החשוב הזה, שכעת מהווה סכנה נוספת לעתידה של כלכלת ישראל. וכמו תמיד, לא עצם המלחמה הוא הסיכון, אלא התגובה הממשלתית לאירוע. מתווה הסיוע שהציג האוצר – תמיכה בחל"ת, במעסיקים ופיצוי לעסקים, מעמיס על קופת המדינה מבלי לספק מענה הולם לתחום. מענה כזה ימדד לפי הצלחתו להחזיר את תוואי הצמיחה לתחום.
1+המתווה הנוכחי מעודד את החברות והעסקים הקטנים יותר בתחום, לשחרר עובדים לעבודה מהבית תמורת אופציות ותמורות עתידיות אחרות, כדי לשמור על התעסוקה, אך לא באופן רשמי. המתווה מעודד דחיית הוצאת חשבוניות, אך לא בהכרח דחיית העבודות. חברות יכולות לשנות את שיטת הגבייה מול הלקוחות, כך שהמקדמות יהיו נמוכות יותר והתמורה בסוף המיזם יהיה גבוה יותר וכך הן יכולות להציג ירידה במחזורים כעת.
כל זה נוצר משום שהאוצר כלל לא חשב על צמיחה בתכנון המתווה. אחרת הוא היה מציע חלופה: קבלו מתווה פיצויים, או הנחה של 50% במס על המחזורים בחודשי המתווה. חלופה כזו הייתה הופכת את הוצאת החשבוניות למשתלמת יותר מדחיית תשלומים והמדינה הייתה מרוויחה יותר מפעמיים: גם חיסכון בפיצוי, גם גביית מס גבוהה יותר וגם צמיחה רשמית גבוהה יותר בתקופה קשה זו.
