זמני השבת בארץ
| כניסת השבת | יציאת השבת | |
|---|---|---|
| ירושלים | 16:01 | 17:14 |
| תל אביב | 16:17 | 17:16 |
| אשדוד | 16:16 | 17:17 |
| באר שבע | 16:20 | 17:17 |
| אשקלון | 16:09 | 17:17 |
| חדרה | 16:06 | 17:14 |
| חיפה | 16:08 | 17:13 |
| נהריה | 16:04 | 17:13 |
| פתח תקווה | 15:57 | 17:15 |
| נתניה | 16:15 | 17:15 |
| מודיעין | 16:19 | 17:15 |
| אילת | 16:12 | 17:19 |

זמני השבת בעולם
| כניסת השבת | יציאת השבת | |
|---|---|---|
| ניו יורק | 16:12 | 17:15 |
| ברצלונה | 16:56 | 18:10 |
| פריז | 16:33 | 17:52 |
| בודפשט | 15:29 | 16:49 |
| לונדון | 15:32 | 16:55 |
| רומא | 16:13 | 17:27 |
| פראג | 15:41 | 17:01 |
| אומן | 15:40 | 17:01 |
| בנגקוק | 17:17 | 18:21 |
ברכת הדלקת נרות שבת
לאחר הדלקת הנרות עוצמת האשה את עיניה או מכסה אותן בידיה, מברכת ושוב מסתכלת בנרות
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁתְּחוֹנֵן אוֹתִי וְאֶת אִישִׁי וְאֶת כֹּל קְרוֹבַי, וְתִתֶּן לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, וְתִזְכְּרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹבָה וּבְרָכָה, וְתִפְקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, וְתַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ, וְזַכֵּנוּ לְגַדֵּל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים אוֹהֲבֵי יְיָ, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת זֶרַע קֹדֶשׁ, בַּיְיָ דְּבֵקִים וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בְּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אָנָּא, שְׁמַע אֶת תְּחִנָּתִי בִּזְכוּת שָׂרָה וְרִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה אִמּוֹתֵינוּ, וְהָאֵר נֵרֵנוּ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה לְעוֹלָם וָעֶד, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. אָמֵן.
דבר תורה לשבת
כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך… ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם
הרב פרופ' יצחק כהן
רחל בפרשתנו צופה בעצב במתרחש – סופגת ושותקת. היא נפגשת עם יעקב בבאר ומאז נקשרת נפשם. כשלבן אביה פונה ליעקב ושואל אותו למשכורתו – הוא עונה ללא היסוס "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה". שבע שנים היה המחיר, למען הקים את בית ישראל. שבע שנות ציפיה דרוכה לרחל ושבע שנות עבודת מפרכת ליעקב. אולם ביחס ליעקב כתוב 'ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה.' יעקב שכנראה עדיין לא הכיר את נפתולי אביה – עבד במרץ ובהתלהבות. אך רחל לא היתה רגועה.
המדרש מספר כי לאורך השנים הללו היה יעקב שולח מתנות לרחל. כמנהג הימים ההם לא שיגרם ישירות כי אם על ידי האב. אולם אב נוכל זה שכבר רקם את תכנית החלפת הבנות – נתן את המתנות ללאה. עיני רחל רואות וכלות והיא שותקת. אם רק היתה רומזת ליעקב היו הדברים משתנים. נשיכת השפתיים לכל אורך שבע השנים מלמדות על גבורת הנפש. וכל אלו הן כאין וכאפס לעומת השתיקה הגדולה ביום הנישואין.
הגמרא (מגילה) מספרת כי רחל מזהירה את יעקב כי אביה מתכנן לתת ליעקב את לאה ולא את רחל. לכן יעקב מוסר לרחל סימנים. כשהגיע ליל הכלולות, רחל חששה שמא אחותה תיכלם ולכן מסרה לה את הסימנים. היא רואה את חלומה הולך ונגוז, כל הציפיה יורדת לטימיון והיא עומדת להפסיד את חתנה. הטבעי ביותר היה שלא תמסור את הסימנים שנתן לה יעקב. זכות זו עמדה לישראל להלן.
המדרש מספר שבשעה שישראל גלו לבבל, מיד פתח אברהם לפני הקב"ה ואמר: רבונו של עולם! למאה שנה נתת לי בן, ואמרת לי: העלהו עולה לפני, ולא ריחמתי עליו, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?. פתח יצחק ואמר: רבונו של עולם! כשאמר לי אבא "אלהים יראה לו השה לעולה בני" לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?. פתח יעקב ואמר: רבונו של עולם! לא עשרים שנה עמדתי בבית לבן, וכשיצאתי מביתו פגע בי עשו הרשע ובקש להרוג את בני, ומסרתי עצמי למיתה עליהם; ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בני? פתח משה ואמר: רבונו של עולם! לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה… יצתה בת קול ואמרה: גזירה היא מלפני.
ובמקום בו לא הצליחו אבותינו, רחל, בזכות גבורת נפשה, הצליחה לגונן על ישראל. וכך מספר המדרש בלשונו המרעידה, ואי אפשר שלא לקשור זאת למה שעברנו כאן בחודש האחרון:
"באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: ריבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים, יעץ אבי להחליפני והוקשה עלי הדבר עד מאד, ולאחר כן נחמתי בעצמי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קנאת לעבודת כוכבים והגלית בני ונהרגו בחרב, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן. זה מה שאומר הפסוק (ירמיה לא) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' וכתיב ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם. (איכה רבה)
המדרש מלמדנו כי בעשיה יומיומית שיש בה חסד גדול ואהבת חינם, בו הצטיינו בני עמנו בחודש וחצי האחרון, יש כדי לרצות ולפייס את ה' לעיתים יותר מאשר מעשה העקידה, ונתפלל שבזכות זאת, ובזכות שנמשיך להרבות בכך, ישובו בנינו ובנותינו החטופים לגבולם. אמן.
הכותב הוא הרב פרופ' יצחק כהן, מנהל אקדמי הפקולטה למשפטים הקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז האקדמי לב
