ביום אתה שקוע במשימות ובאתגרים, כמו כל חברייך לובשי המדים, בסדיר, קבע ומילואים. ביום אתה עמוק בעניינים, טרוד ועסוק בנושאים צבאיים מגוונים, מהתגברות על אתגרים ועד להשגת ההישגים המבוקשים. מרוכז בעשייה אך בעיקר מנותק בעל כורחך, מהחיים האזרחיים שהיו לך עד אותו בוקר מר של שמחת תורה.
הטלפונים הניידים נמצאים הרחק מהישג ידך, המיילים במחשבים הפרטיים ושאר ההודעות והעדכונים, שמציפים בנתונים מהעבודה והלימודים באמצעי הקשר השונים – מעטים מהם רלוונטיים לעת מלחמה, כשהראש כולו נתון במשימה. אבל יש פעמים שבלילה מתחברים לציביליזציה. למשפחה, לסביבה, קצת לעבודה ולמה שקורה במדינה מעבר לצבא. אז הפצעים נפתחים והחללים מתגלים. מבינים שיש מי שאינם עוד עמנו, שפשוט לא ממשיכים.
פתאום אתה מבין שמי שהיה איתך לפני למעלה משלושים שנה במסלול בצבא, באימון בדרום, ברמת הגולן ובלבנון, לא שרד את הלחימה במחבלים שפשטו כנחילי רוע על קיבוצו הפסטוראלי. קיבוץ בו נולד, התגורר ועבד, מקום בו הקים משפחה וגידל עם רעייתו חמישה ילדים, טיפח עצים ופרחים וגם עשה מזה עסקים. מקום עליו נילחם בחירוף נפש ובו נפל על הגנת הבית, ממש כך ולא כמשל- על משמר הבית הפרטי, המשפחה והחברים, על אף שכבר חגגו לו לא מזמן יום הולדת חמישים.
אחרי המלחמה ניפגש בעזרת השם, כל החברים לפלוגה וליחידה, בה שרתת ובה עוצב גם משהו מדמותך – דמותנו. החיוך שלך יהיה חסר וגם הצחוקים, הצ'יזבטים ו"מורשות הקרב" שרק מי שהיה בפלוגה זוכר ויודע. בלילה זה מכה בך, איך אתה חגי הלכת לעולם שכולו טוב והשארת משפחה בעולם שצריך להילחם בו כדי שיהיה בו טוב לילדים שלנו וגם קצת לנו.
עכשיו אתה שם למעלה, ניפגש עם החברים לפלוגה וליחידה שכבר 30 שנה כמעט מחכים לך. אחלה כיתת כוננות בטח יש לכם שם במרומים, עם כנפי יחידה שבטח מוצמדים חזק לגופכם- כמלאכים.
יבוא יום וניפגש. אבל עד אז נילחם על מה שיש לנו כאן, על האדמה בה חיית, שעליה הגנת ובה גם נטמנת לאחרונה. נמשיך להילחם עם הכי טובים שיש, למען עתיד טוב יותר וקצת פחות משוגע, רועש ורוגש לילדיך ולילדינו, זה כל מה שנבקש.
מצדיע לך חגי בשם החברים ליחידת ניצן ולפלוגת היחמ"ם נוב' 94, השם יקום דמך. עכשיו נמשיך להכות באויב גם בשמך וכשנחזור מהמלחמה הכפויה, נחבק את המשפחה ונעמוד דום כל שנה גם לזכרך! יהי זכרו של חגי אבני הי"ד וכל נופלי ונרצחי "מלחמת חרבות ברזל" ברוך לעד.
