אי אפשר לערוך סיכום כלכלי לשנה זו בלי להתחיל מהאירוע שטרף את הקלפים בניסיון להשפיע על הכלכלה הישראלית. מעבר לכל אירוע כלכלי אחר תיזכר שנת ה'תשפ"ג כשנת ניסיון ההפיכה שמובילים מנהיגים שכשלו פרלמנטרית ונואשו מהדמוקרטיה הייצוגית המוכרת בעולם.
בראשם עומד ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שבאופן חסר תקדים גייס מאות מיליוני שקלים ובנה יחידות כוח אזרחי במטרה ברורה לשנות את כללי המשחק הפרלמנטרי, את ליבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית, ולהפיל ממשלה מכהנת בלי שום קשר לפעילות האופוזיציה ואגב ייתור ונטרול גמור של פעילותה.
1+רוצים לקרוא את הסיכום המלא? לחצו כאן
הניסיון הזה מתודי, כיאה לרמטכ"ל לשעבר שפועל לפי תוכנית דומה למתודולוגיה של ההפיכה הבולשביקית. כל הסמלים היקרים ללב האזרחים מנותצים בזה אחר זה אגב הצגתם כערכים נעלים של ההפיכה: דגל ישראל, הדמוקרטיה, טוהר המידות, מגילת העצמאות.
הכול עובר היפוך תודעתי: החלק החשוב בדגל שהמפגינים מנופפים הוא המקל ולא הגזר; הדמוקרטיה, שלטון הנציגים, מוצגת כשלטון העומד בסתירה לעם; ראש ממשלה לשעבר שהורשע וריצה עונש מאסר בפועל הופך ללוחם בשחיתות לצד מי שמצטברות נגדו עדויות לכאורה לפדופיליה ולקשרים עם אישים מפוקפקים, וממגילת העצמאות מושמטת המחויבות למדינה יהודית ומתווספת מחויבות-על לדמוקרטיה ולמדינת כל אזרחיה – שני ביטויים שאינם נזכרים במגילה – בניגוד גמור ללשונה ומהותה.
וכמו בהפיכות של גופים אנטי-דמוקרטיים, ההפיכה מקדשת את כל האמצעים, ולכן אין שום משמעות לנזקים האפשריים בדרך מלבד היעד: הפלת הממשלה. לכן אין להם שום בעיה לנסות ולהחריב בדרך את כלכלת ישראל.
הפגיעה הכלכלית – אחוז בחודש
בשל קידוש היעד הזה נחצו לראשונה קווים אדומים שנשמרו עד כה מאז קום המדינה, כמו שמירה על האינטרסים הכלכליים והביטחוניים של ישראל. ניסיון ההפיכה הזה, שעד כה לא צלח, פגע בכלכלת ישראל. בימים אלה עוד קשה להעריך במלואה את עוצמת הפגיעה, מכיוון שאנחנו עדיין בתוך האירוע.
אחת הפגיעות מהרגש השלילי שיצרו המחאות היא חשש של משקיעים מפני תגובת הבורסה, שגרם לירידה בהשקעות בתל אביב. הבורסה המקומית סבלה מתשואת חסר לעומת בורסות בארצות הברית בחודשים האחרונים. זוהי פגיעה בטווח הקצר שעדיין לא ברור מה יהיה משכה.
רוצים לקרוא את הסיכום המלא? לחצו כאן
מובן שלטענת תומכי ההפיכה המשטרית הפגיעה בכלכלה אנושה. הם כמובן מייחסים אותה לצמצום עילת הסבירות במקום לניסיון ההפיכה שלהם ומנסים להיתלות בכל אינדיקטור שלילי כדי להוכיח את טענתם. למזלנו, נכון לכתיבת שורות אלה, אין אינדיקטורים רבים שמשרתים את הנרטיב שלהם, וכל תחזיותיהם המבהילות התבדו.
1+לדוגמה, הם חזו שהשקל יקרוס מול המטבעות המובילים בשל בריחת הון מהארץ, אולם בנק ישראל הודה שהוא אינו מזהה שום תנועת הון נרחבת כזו. את דבריו של בנק ישראל חיזק דו"ח של סוכנות הדירוג פיץ', שסיכם את פסקת הסיכונים בהערכה ברורה: "פיץ' סבורה שלא הייתה יציאה מישראל של הון וכוח אדם מתחום ההיי-טק".
ברור שגם הנתונים עצמם אינם מצביעים על התבהלה שמובילי המחאה מקדמים: שער הדולר בעת כתיבת שורות אלה מאיים לפרוץ את קו ההתנגדות של 3.8 שקלים, אך טרם עשה זאת. עם תחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית הוא עמד על 3.51 שקלים לדולר. דהיינו, השקל נחלש ב-7.5% לעומת הדולר בשמונה חודשים.
לשם ההשוואה נבדוק את הנתונים מהשנה שקדמה לה: בתחילת שנת 2022 עמד השקל על כ-3.1 שקלים, ובסיום אותה שנה היה שערו 3.51 שקלים, ירידה של כ-12%. דהיינו, השנה הזו ממשיכה באותה מגמה משנה שעברה: ירידת ערך של כאחוז בחודש.
השער הנוכחי של הדולר אינו בבחינת שיא חדש אלא שער שמוכר כבר מלפני חמש שנים. זהו טווח התנהלות נורמלית של הדולר לעומת השקל, שתלוי בעיקר במגמות מוניטריות, בעיקר מדיניות הריבית בארצות הברית ובישראל, בהתנהלות שוקי ההון והשווקים הריאליים ובגורמים נוספים.
שווי הנכסים בארצות הברית – הנדל"ן והמניות – עלה עלייה קיצונית בשנים האחרונות והוביל את התחזקות הדולר. אך מובן שתומכי ההפיכה מציגים את השקל הנחלש כסממן ראשון לחורבן, במנותק לחלוטין מהמציאות.
