כבר קרוב לשנה שפעילי שמאל מבכים מרה על קיצה של הדמוקרטיה, על ראש ממשלה שהופך לדיקטטור המבסס את מעמדו באמצעות רמיסת מערכת המשפט, פגעה אנושה בתקשורת העוינת והכנסת אנשי ימין קיצוניים מהדלת הקדמית. בעיניהם נתניהו הוא סמל לשחיתות ועריצות, ממש אם כל חטאת. כל אותם שורפי האסמים לא מהססים להילחם בשלטון ובנתניהו גם באמצעות הוצאת דיבת ישראל בעולם.
את ההשראה למלחמה ינקו אותם הפעילים, אליהם הצטרפו בהמשך ביתר שאת גם חברי האופוזיציה, מן המשפט "תמות נפשי עם פלשתים". אחרי שהפסידו בבחירות בפער המוחץ ביותר שנראה כאן, פער ששיקף מעבר לכל צל של ספק מהי בחירתו האבסולוטית של רוב העם, הם החליטו לשרוף את המדינה.

לא, זו לא קלישאה. זו לא אמירה אינטרסנטית שמטרתה להעמיק את השסע והפילוג. זוהי האמת המרה, הכואבת והלא מדוברת. בטוחני כי אותם הפעילים מאמינים בכל ליבם כי הם מצילים את המדינה מידיו של הדיקטטור המרושע, שהפלא ופלא – נבחר ברוב קולות. עם החזיונות והדמיונות שיש להם בראש אי אפשר הרי להתווכח, כן, ככה זה בדמוקרטיה – זכותם המלאה של אחרים לחשוב אחרת.
עם מה כן אפשר להתווכח? עם הבעירה שהציתו המוחים, אנשי האופוזיציה ואנשי תקשורת מטעם. הם עברו את גבולות הטעם הטוב והכריזו קבל עם ועולם כי מדינת ישראל אינה עוד דמוקרטיה, אלא דיקטטורה. במו ידיהם נטלו המפגינים אתי חפירה, כרו בור עמוק – והשליכו לתוכו את מדינת ישראל.

הם יודעים היטב מהי דיקטטורה. הם בקיאים ברזי ההיסטוריה, גם זו שנכתבת ברגעים אלו ממש בשלל מדינות שנתונות תחת משטר של אדם אחד ברחבי הגלובוס. הם יודעים הרי שישראל אינה דיקטטורה, לא קרובה להיות כזאת, וגם אם הייתה רוצה – לא הייתה מצליחה.
אלא מה? הם מבינים כי זו הדרך היחידה שלהם לשמור את הגבינה במקומה. למה להם להתרגל למציאות אחרת, צודקת יותר? עד עכשיו היה להם נחמד, אפילו יותר מזה. הם שלטו במדינה הפרטית שלהם, הדירו ממוקדי הכוח את אלו שדמם אינו סמוק כשלהם, וגם כאשר היו מפסידים בבחירות – היו מנהלים בפועל את המדינה.
ולא, אני לא מיתמם. הרפורמה המשפטית, לפחות בגרסה המתוקנת שלה, לא תשנה כי הוא זה. הדבר היחיד שהיא הביאה בכנפיה הוא חידוד המציאות המרה שבה השמאל שולט במדינה ואנשיו הם אדוני הארץ.
לסיום, אתייחס לערב הגיבוש שקיימה אתמול הקואליציה בנוכחות ראש הממשלה ורעייתו, השרים וחברי הכנסת מכל המפלגות החברות. הקומיקאי גיא הוכמן הוזמן (בניגוד להתכנסויות אחרות שבהן הוא זה שמזמין את עצמו, שולף מצלמה ומתעד באותנטיות את הרגעים שהופכים שעות לאחר מכן לוויראליים ברשת) להופעת סטנד-אפ קורעת מצחוק.


ונחשו מה? למעט שמירה זהירה על גבולות הגזרה של "רמת כשרות" ההופעה בשל השתתפותם של חברי הכנסת החרדים והדתיים, הוכמן לא נצר לשונו. הוא קטל, עקץ, גיחך – ולא חשש להשתמש בחוש ההומור החד שלו גם על ראש הממשלה נתניהו בכבודו, על רעייתו (אותה מנסה התקשורת לצייר כמפלצת על לא עוול בכפה), ועל רבים משריו.
אפשר היה לראות כי כלל חברי הקואליציה, כולל ראש הממשלה נתניהו ורעייתו, נהנו מההופעה. דובר הליכוד היטיב לתאר את מופע הסטנד-אפ כך: "גיא הוכמן כמעט הפיל את הקואליציה" – מה שמעיד על חוש הומור בריא גם בדוברות המפלגה, שלא חששה להשתמש בקונוטציה של התפרקות המערכת, זאת ברקע הכתבות המרעישות על "הדרמה מאחורי החיוכים בערב הגיבוש".
אחד התסמינים של דיקטטורה, הוא חוסר היכולת של המנהיג לאהוב בדיחות. לא חוסר רצון, אלא יכולת. אתמול ראינו ערב גיבוש שהציג לראווה קואליציה, אמנם לא הכי מאוחדת, אבל כזאת שיכולה לצחוק על עצמה ולא זו אף זו – כנראה גם רוצה. אפילו "הדיקטטור האימתני" שבמו ידיו "מרסק את המדינה" קם בכבודו ובעצמו להודות לקומיקאי ולחבק אותו, דקות ספורות לאחר שירד אישית עליו ועל רעייתו (שאגב, החיוך היה מרוח על פניה לאורך כל המופע ובסיומו קמה להודות להוכמן גם כן).

גם במשרד יחסי הציבור של גיא הוכמן מתגאים במופע הסטנד-אפ "הלא מתנצל" שכבש את הרשת – וממשיכים לקדם ולהפיץ אותו בכל הכוח. "הוכמן לא חסך ולא ריחם על אף אחד מהנוכחים במקום ובדרכו הייחודית דאג לצחוק על כמעט כל אחד מהנוכחים. תמצית מהבדיחות הלא מתנצלות שלו כבר הופצו בסרטונים ברחבי הרשת והפכו לנושא הכי חם ומדובר בטוויטר ישראל". מישהו אמר דיקטטורה?
