אירוע 1: אבוי! צבי סוכות הורס אנדרטה! (של מחבל)
יש את מצוות כיבוש הארץ, ויש את מצוות כיבוש סדר היום הישראלי. זו אחת המצוות, תאהבו את זה או לא – שח"כ צבי סוכות מקיים בקפידה יתירה. כולנו נחשפנו איך הוא החליט להרוס בבוקר יום שלישי את האנדרטה של המחבל בכפר מדמא, שהתנוססה אחר כבוד במשך שנים סמוך לביתו של סוכות ביצהר. טוב, הוא לא ממש הצליח לשבור בעצמו (בכל זאת הוא ח"כ ולא איש שיפוצים) את האנדרטה – אבל מיד לאחר שנתן לעיני המצלמות כמה מכות פטיש לא יעילות ללוח השיש – הגיע צוות הסושיאל שלו וסיים את המלאכה.
והתגובות? תקפו אותו מקצה לקצה: ביבי מיהר לגנות והאשים אותו ככזה ש"מסית את הקשב של צה"ל מהטרור האמיתי". אוהד טל הדליף הודעה פנימית בה הוא טען שזה פוגע בקמפיין של המפלגה (זה מה שהפריע לך אוהד? ברצינות?), וגדעון סער, ויאיר גולן, ועוד ועוד. אני שואל בתמימות: הרי פוליטיקאים לא מגיבים על כל נושא, אלא בוררים את החשובים ביותר. ובכן, הסתה פרועה כנגד יהודים משתוללת בכל כיכר מרכזית ביו"ש – תכתבו גם על זה משהו או רק על צבי סוכות? אני יודע שהתגובות שלכם הן חלק מקמפיין אני לא מצפה לתשובה עניינית, הכל בסדר.
אירוע 2: כשביבי ארגן הפתעה לאבי בלוט
לפי פרסומים בערוצים השונים, לאחר ששודר הסרט שיצרתי – "7.10 גרסת יו"ש" שעוסק בסכנת היפוך קני הרשות כנגד אזרחי ישראל – יזם נתניהו פגישה דחופה עם אנשי פיקוד המרכז, במטה הפיקוד שבירושלים. אתם לא תאמינו מה קרה שם, על פי הדיווחים: נתניהו הגיע לפגישה עם נציגי פיקוד המרכז ודרש לראות את תוכניות הפיקוד לתרחיש של שביעי באוקטובר, שייצא מקרב אנשי צבא אבו מאזן. בהמשך, התברר למרבה הבושה כי אבי בלוט ואייל זמיר הגיעו עם נתונים על אלימות המתנחלים ולא על הרשות הפלשתינית, וביקשו פגישה נוספת כדי להתכונן לסקירה בנושא האיום הפלשתיני.
למקרה שמצמצתם, אני מדגיש שוב, את ההזיה, כך שתהיה ברורה: נכון לזמן כתיבת שורות אלו, יש לאבי בלוט תכנית מפורטת איך להילחם בנוער הגבעות, אבל אין לו תכנית כיצד למנוע את השמדת המדינה על ידי כוח צבאי חמוש ועוין שהולך וגדל בלב מדינת ישראל.
אז אולי כולנו נושמד בקרוב, אבל היי – טל ינון דרדיק קיבל חידוש לצו ההרחקה שלו! אני כבר מרגיש בטוח יותר…
אירוע 3 : חטיפת המתנחל: הוא אשם, מי מתלבש ככה?
ליל מוצאי שבת האחרון, סמוך לחצות: שלמה רוזנטל, לוחם מילואים בצה"ל – נסע בציר המעוזים, נחטף בשטח C בידי אנשי צבא אבו מאזן ללב רמאללה, פורק מנשקו וחטף מכות רצח ממחבלי הרשות הפלסטינית. עד כה, ישראל נמנעת מלהגיב לאירוע שמוגדר על ידי גורם בכיר המעורב בפרטים (אני) כאחת מהפרות הריבונות הישראלית החמורות שהיו מאז השבעה באוקטובר. הגדילו לעשות במנהל האזרחי, שבחרו פשוט לטייח את האירוע, באופן מלא, ולהאשים את הקורבן, כנהוג.
כמעט במקביל להתרחשות החטיפה – המנהל האזרחי מפרסם הודעה ובה הוא מאשים את האזרח הישראלי שנחטף בתקרית, ומודיע על חילוצו מהעיר, מבלי להזכיר את מה שקרה. להאשים את הלוחם שנחטף בכך שנסע במקום מורכב, מבלי לנקוט בצעדים כנגד רשות הטרור, זה ממש כמו להאשים קרבן אונס בכך שהיא התלבשה בצורה פרובוקטיבית, במקום להעניש את הפוגע! זהו. פרקתי.
החוט המקשר:
הסכנה הגדולה בקמפיין "הטרור היהודי" ו"אלימות המתנחלים" – היא לא רק הנזק הבינלאומי שנגרם לישראל וללוחמי צה"ל, אלא העובדה ששנאת נוער הגבעות גורמת לעיוורון מוחלט כלפי הטרור הערבי שמחוויר, בהעדר יחסי ציבור מתאימים, לעומת הקמפיין המתוזמר והממומן של האויב.
זה מה שגרם לביבי ולאוהד טל להיכנס בסוכות במקום לדבר על התופעה עצמה: ההסתה בפרהסיה נגד היהודים ברחוב הערבי.
זה מה שגרם לבלוט להגיע לישיבה עם ביבי, כשבאמתחתו תכנית סדורה לפגיעה בנוער הגבעות, אבל לא כנגד הרשות הפלסטינית שהיא האיום הגדול ביותר לביטחון המדינה. וזו גם הסיבה להסתה הפרועה של אנשי המנהל האזרחי כנגד המתיישב שנחטף: למה להתייחס לאיום האמיתי – לוחמי הרשות הפלסטינית חטפו אדם?
הקמפיין סביב "אלימות המתנחלים" הפך כבר מזמן מתופעה שצריך לטפל בה – לעדשה דרכה מסתכלים על כל המציאות ביהודה ושומרון.
וזו כבר בעיה ביטחונית. כי כאשר לכל אירוע מקדימים את השאלה "מה עשו המתנחלים?", קל מאוד לשכוח לשאול שאלות אחרות:
מי מסית? מי מחנך? מי מנציח מחבלים? מי מחזיק נשק ומי מפעיל מנגנוני ביטחון? ואני לא מבקש חסינות עבור איש. לא ליהודי שמפעיל אלימות, לא למי שעובר על החוק ולא לפוליטיקאי שחורג מסמכותו.
אני כן מבקש דבר בסיסי ופשוט בהרבה: שמדינת ישראל תדע להבחין בין עבריינות לבין איום אסטרטגי. שכשאנשי מנגנון פלסטיני חמושים עומדים מול אזרח ישראלי, השאלה הראשונה לא תהיה מה הוא לבש, איפה הוא נסע, או למה הוא היה שם. השאלה הראשונה צריכה להיות:
מה לעזאזל עושים כאן אנשי מנגנוני הרשות הפלסטינית, חמושים, בשטח שבו אסור להם להיות – ולמה הם מרגישים מספיק בטוחים כדי לעצור ישראלי באיומי נשק? אם לא נשאל את השאלה הזאת היום, יכול להיות שבעוד כמה שנים היא תוחלף באחרת אך מוכרת:
איך שוב הופתענו?
