בעוד פחות מ-24 שעות יתכנסו בפעם הראשונה בהיסטוריה של בג"ץ, כל 15 שופטי העליון לדיון מכונן על תיקון יסוד חוק השפיטה – צמצום עילת הסבירות.
התיקון לחוק, שהוא חלק מהרפורמה המשפטית שמנסה הממשלה הנוכחית להעביר, ימנע מבית המשפט לפסול החלטות של הממשלה והשרים כולל מינויים בעילה של חוסר סבירות קיצוני. לבית המשפט עדיין כלים נוספים לפסול החלטות כאלה, למשל בחוסר מידתיות אבל הדבר אכן יצמצם את יכולתו של בית המשפט להתערב בהחלטות של הממשלה.
השאלה שהשופטים יצטרכו לשאול היא האם צמצום עילת הסבירות, שמצמצם את יכולת בית המשפט לבקר החלטות של הממשלה הוא תיקון חוקתי שלא חוקתי, האם הכנסת עשתה שימוש לרעה בסמכותה כרשות מכוננת כפי שטוענת היועמ"שית, או שהיו פגמים בחקיקה כפי שטוענות חלק מהעתירות.
לפי המהפכה המשפטית שהנהיג אהרון ברק בשנות ה-90 בית המשפט יונק את סמכותו לפסול חוקים של הכנסת כאשר הם מתנגשים עם חוקי יסוד, לפי פרשנותו. לא ברור מהיכן הסמכות לפסול חוקי יסוד שכן פסילתם שומטת את הקרקע מאחורי פסילת החוקים הרגילים שבג"ץ פסל בסבר זה.
בג"ץ כבר הסביר כי הוא רואה את עצמו בעל סמכות לפסול חוקי יסוד בהרכב מורחב, במקרה ומדובר בחוק רגיל שמתחזה לחוק יסוד ובמקרים שהחוק נוגד את העקרונות הבסיסיים של משטר דמוקרטי.
אז מה האפשרויות העומדות בפני בג"ץ?
בג"ץ מעולם לא פסל חוק יסוד וישנם מספר אפשרויות מעבר לפסילה מוחלטת של החוק. אפשרות אחת היא החזרת החקיקה אל הכנסת לצורך עריכת תיקונים מסוימים עליהם יורה בג"ץ. אפשרות שנייה היא פסילת חלק מסוים מהחוק, למשל אי התערבות במינויים. אפשרות נוספת היא הכלת החוק במועד אחר, בכנסת הבאה, כפי שבחר בג"ץ לעשות בפסק דין טבריה. והאפשרות האחרונה היא כמובן, פסילה מוחלטת של החוק, כפי שהציעה היועמ"שית.
בכל מקרה, ההחלטה לא צפויה להינתן באותו יום. מדובר בפסק דין תקדימי עם השלכות רחבות על מעמד הרשויות וסכנה למשבר חוקתי. הנשיאה חיות פורשת ב-16 לאוקטובר ויש לה אפשרות לכתוב פסק דין שלושה חודשים לאחר מכן.
