הכול התחיל במשפט: "טופס זה מנוסח בלשון זכר אך מיועד לבני שני המינים". אלפי שנות עברית, עד הטענה הפמיניסטית הרדיקלית שלפיה נשים מופלות לרעה, לא הייתה לנשים כל בעיה עם העובדה שטקסטים שמופנים לציבור הרחב מנוסחים בצורה הסתמית, שהיא לשון זכר.
ואולם הפמיניסטיות, מבית המדרש של השמאל, החליטו לנקוט משטור שפה ולהפוך את הצורה הסתמית בעברית לבעייתית, ומכאן קצרה הדרך למשפט המתנצל ששובץ בראש כל טופס. הבהרות כאלה חלחלו בטבעיות גם לשימוש היום-יומי של הציבור בעל פה ובכתב, והדיבור נעשה מסורבל יותר ויותר.
עם הזמן גם הבהרה זו לא סיפקה את הפמיניסטיות, ולכן 'התקדמנו' לפירוט מודגש של "אתם/אתן", ולאחר מכן "אתם/ן". מרגע שהוחלט כך במועצת הפמיניסטיות, הפך כל מי שנמנע מהסרבול הזה למיזוגן ושוביניסט. המועצה החליטה החלטות לשוניות נוספות, כמו העלמת המושג "מין" כמציין שוני בין זכרים לנקבות והעדפת המושג "מגדר", שאליו יצקו תוכן הזדהותי-סובייקטיבי, וכן החליפו את המילים הבסיסיות "אבא" ו"אימא" ב"הורה 1" ו"הורה 2".
שיטת הניקוד עובדת
לפני כשלוש שנים החל שיווק אגרסיבי של מוצר חדש: הטלת נקודה בתוך מילים לשם הכלת צורת הנקבה וצורת הזכר בתוך אותה מילה. למשל, במקום מורים/ות הציעו לנו הפמיניסטיות לכתוב "מורים.ות".
כשמכניסים את הצורות האלה למשפט זה נראה כך: "חברים.ות יקרים.ות, תודה לכם.ן על השתתפותכם.ן ועל נטילתכם.ן חלק במאמציהם.ן של א.נשי המחלקה להשיב את המושכות לידיהם.ן של המורים.ות". המהדרין כבר המציאו שפה חדשה ממש בגופן קשה לפיענוח, למשל:
שפה במתקפה
יש החושבים לעצמם: וכי מה הבעיה עם נקודה חביבה וחדשנית זו? ומדוע להתעקש נגדה? ובכן, לא מדובר בשינוי סמנטי שולי אלא בתחום נוסף שבו מנסות בוגרות חוגי המגדר להשתלט על החברה המסורתית ולאנוס את כלי הביטוי שלה – השפה העברית.
השפה העברית, בת אלפי שנים, היא חלק מתשתית התרבות היהודית, ולא סתם אמרו חז"ל בבראשית רבה "נברא העולם בלשון הקודש". השפה אוצרת בתוכה את תרבותו של העם הדובר אותה. גם העברית מעצבת את האופן שבו האדם היהודי תופס וחווה את עצמו ואת עולמו. העברית קשורה ברשת אמיצה למסורת ולערכים שהעבירו היהודים לאורך הדורות.
החוכמה הטמונה בשפה העברית תרמה לא רק להישגי היהודים בזירה הבין-לאומית אלא גם לתמורות חברתיות חיוביות בקרב העם היהודי פנימה: במדינת העם היהודי ניתנה זכות בחירה לנשים כבר עם הקמתה, שלא כבמדינות אחרות, שקידמו את השוויון הזה בשלב מאוחר בתקומתן.
בשפה העברית נחקקו חוק שוויון זכויות האישה ותולדותיו, שממנו ואילך היו נשים לפריבילגיות (ראו את המדור שפרסמנו בגיליון 21). בשפה העברית נשאה ראש הממשלה גולדה מאיר את דבריה בימים שראש ממשלה אישה הייתה בהם חיזיון נדיר ביותר בקרב האומות. ולא במקרה לא הייתה מאיר מתומכות התנועה הפמיניסטית. האין אלו הוכחות מן המציאות שהשפה העברית לא עצרה את נשות ישראל מלהתקדם?
למרות זאת העברית נתונה זה שנים מספר למתקפה פמיניסטית רדיקלית שקטה אך אגרסיבית, אגב טיפוח תודעה כוזבת כאילו נשים הן מעמד מופלה לרעה והשפה היא אחד מכלי הדיכוי כלפיהן.
ישראל איננה ייחודית בעניין זה: תומכי התנועות הפמיניסטיות בעולם כולו דורשים להחיל שינויים בשפה כדי להתאים אותה לאידאולוגיה שלהם. למשל, בלחץ הפמיניזם ותרבות התקינות הפוליטית מעבר לים נוסף בשנים האחרונות על התארים אדון (Mr.) וגברת (Mrs.) התואר Mx, המיועד לאנשים שאינם מוכנים להזדהות עם אחד משני המינים.
בבריטניה ובכמה ממדינות ארצות הברית חדר כינוי זה גם למסמכים רשמיים של אקדמיות, בנקים וגופים ממשלתיים.
גם בארץ ניכרת הידרדרות מתמשכת: גופים עסקיים, אתרי אינטרנט, רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה אימצו את נוסח הנקודה. אפילו משרד החינוך בוחר שלא להורות למורי ישראל להפסיק השימוש בנוסח הזה.
כמו כן חלק מהאוניברסיטאות מחייבות סטודנטים להשתמש בשפה א-מגדרית או רב-מגדרית בהגשת עבודות; אחרת, לטענתן, נשים תיעלבנה, ובשל השפעה רגשית זו יהיו ציוניהן נמוכים. באוניברסיטה העברית בירושלים מציעים לסטודנטים להשתמש בפונט הא-מגדרי בעבודותיהם.
באוניברסיטת חיפה הקימו 'מערך להוגנות מגדרית' אשר "שם לעצמו למטרה לשנות את הנוף הלשוני באוניברסיטת חיפה". וכך כתבו: "נפעל לוודא כי כל הטפסים, השלטים, אתרי האינטרנט וכל הטקסטים הרלוונטיים באוניברסיטת חיפה מנוסחים בשפה מופחתת מטען מגדרי ככל האפשר". באוניברסיטת בן-גוריון ניסח 'המשרד להוגנות מגדרית' שש הצעות "לכתיבה שוויונית-מגדרית שראוי ליישם בבחינות".
האקדמיה ללשון: "זה לא לפי הכללים"
בפעם הראשונה נתקלתי בפונט הרב-מגדרי לפני כשנתיים. חברים ביקרו במכון למורשת בן-גוריון, שהוא מוסד ממלכתי, וצילמו לי את הכניסה למוסד:
פניתי להנהלת המכון בשם פורום הארגונים למען המשפחה והתרעתי על קלקול השפה בפרסומי המכון. מכתב התשובה של מנכ"ל המכון מוכיח כי הדבר נעשה מתוך כוונה אידאולוגית ברורה המבוססת על "מורשת דוד בן-גוריון בנושא קידום מעמד האישה" ועל "תופעות האפליה והאלימות הגואה כנגד נשים" (קלישה נבובה שמפיצים ארגונים פמיניסטיים). מכירים מורשת של בן-גוריון הנוגעת לגופנים מגדריים?
משרדי ממשלה, ובהם משרד התחבורה, משרד החוץ, המוסד, משרד הפנים ומשרד החינוך, ואף ועדות הכנסת אימצו גם הם בפרסומיהם את הנקודה הרב-מגדרית, בניגוד לעמדתה המסויגת של האקדמיה ללשון העברית.
כך פרסמה השנה האקדמיה ללשון העברית: "אנחנו נשאלים הרבה על תקינותה של כתיבת 'הנקודה המגדרית'. הכנסת נקודות או לוכסנים בתוך המילה אינה לפי כללי הכתיבה של העברית, ויש למצוא דרכים אחרות למבקשים ולמבקשות להדגיש נוכחות של נשים. כתיבה בנקודות (או בלוכסנים) מביאה גם לצורות מסורבלות המקשות את הקריאה ויוצרות פעמים רבות צורות לשון מטעות".
בעבר פנה ערוץ 14 בנושא לוויקי טפליצקי בן-סעדון מהאקדמיה ללשון העברית. היא החזירה תשובה בזו הלשון: "צורת הפנייה הזאת אינה עברית תקינה.
"האקדמיה אינה ממליצה על שימוש בלוכסן, ועל אחת כמה וכמה אינה ממליצה על שימוש בנקודה. הצורות המתקבלות מסורבלות, מקשות את הקריאה ויוצרות פעמים רבות צורות לשון בלתי אפשריות. יתרה מזאת, הצורות הללו מתעלמות מכך שהשפה היא גם (ובעיקר) מדוברת, והדיבור ה'כפול' (בין שכפילות מלאה בין שכפילות בסיומת) מסורבל, מקשה את ההבנה ואינו ישים בפועל".
תגובות
פנינו אל משרד ראש הממשלה, משרד הפנים, משרד התחבורה ומשרד החוץ לקבלת תגובתם. נכון לירידת גיליון זה לדפוס לא נתקבלו תשובותיהם.
פנינו גם למשרד החינוך ולשר החינוך עצמו. ממשרד החינוך נמסר כך: "המשרד מקפיד על עברית תקנית ולשם כך, אף מפעיל עורכ/ת לשוני בחלק מהפרסומים הרשמיים של המשרד. ככל שנמצאת טעות נשמח לקבל מידע ולתקן". כששאלנו מדוע המשרד אינו אוכף איסור שימוש בשפה הא-מגדרית שמתפשטת בתי הספר, תשובתם הייתה כי אי אפשר לשלוט בנעשה בשטח שבאחריותם. דובר שר החינוך, השר שהוא גם יו"ר המל"ג הממונה על האוניברסיטאות שמשתמשות שימוש בוטה בשפה זו, בחר שלא להגיב.
הנקודה הקטנה היא מדרון חלקלק שמוביל אותנו בבלי דעת לטשטוש קטגוריית המין. כיוון שלדידן של הפמיניסטיות כל גבר הוא אלים בפוטנציה ומשעבד נשים, יש להילחם בגברים כדי לנטרל את האיום. אחד משדות הקרב שבהם בוחרות הפמיניסטיות הרדיקליות להילחם הוא שדה הקרב של השפה.
דווקא משום כך אין לשכוח: השפה העברית היא של כולנו, ולכן נאמר "לא" לנקודה הרב-מגדרית, שהיא אומנם קטנה אבל טומנת בחובה מהפכה גדולה והרסנית.
