אלוף במיל' גיורא רום, הלך לעולמו אמש (שישי) בגיל 78 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. רום היה אלוף ההפלות המכונה גם "אייס" הראשון של חיל האוויר – זאת לאחר שהפיל חמישה מטוסי אוייב, נלקח בשבי המצרי ולאחר שחרורו כיהן בשורת תפקידים בכירים באזרחות. האלוף בדימוס רום ז"ל יובא למנוחות בטקס צבאי, מחר (ראשון) בשעה 18:30 בבית העלמין בסביון.
רום נולד ב-1945 בשם גיורא ורמוס, גדל בתל אביב, היה פעיל בצופים ולמד בפנימייה הצבאית לפיקוד שליד בית הספר הריאלי בחיפה. רום התגייס לצה"ל בשנת 1962, הצטרף לקורס טיס מספר 43 וכבר אז סומן על ידי מפקדיו כחייל שיגיע רחוק. על נפילתו בשבי המצרי ושיקומו פרסם ספר עטור שבחים ופרסים בשם "צבעוני 4", על שם אות הקריאה בקשר של מטוס המיראז' שהטיס.
לאחר שחרורו מצה"ל, כיהן בשלל תפקידים ציבוריים וביניהם: מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות, מנכ"ל הסוכנות היהודית ומנהל רשות התעופה האזרחית. בתפקידו האחרון כיהן רום כיו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
אלמנתו מרים רום, פרסמה הבוקר (שבת) בפייסבוק תמונה שבה נראה רום על מיטת בית החולים כשהוא לוחץ ידיים למפקד חיל האוויר, האלוף תומר בר: "החיוך האחרון של גיורא, אהובנו", כתבה האלמנה.
במהלך מבצע מוקד במלחמת ששת הימים, הפיל רום שני מטוסי מיג 21, ושני מטוסי מיג 17 של הצבא המצרי. בעקבות כך, הוא נחשב לטייס הקרב המצטיין של המלחמה.
כשנתיים לאחר מכן, במהלך מלחמת ההתשה – השתתף רום בקרב אווירי שבו נפגע מטוס המיראז' שהטיס בשמי מצרים, ולאחר שנטש אותו, כשהוא פצוע קשה, נלקח בשבי. אחרי שלושה חודשים בכלא המצרי, הוחזר בעסקת שבויים עם מצרים.
הוא חזר בהדרגה לשירות כטייס קרב, ובמלחמת יום הכיפורים פיקד על טייסת מטוסי סקייהוק. בהמשך פיקד על בסיס רמון ועל בסיס תל נוף, היה עוזר ראש אג"ם, סגן מפקד חיל האוויר ונספח צה"ל בארה"ב בשנות ה-90.
באיגוד הטייסים הישראלי ספדו לו ומסרו: "היה לוחם ומפקד יוצא דופן. איש אמיץ, טייס מקצוען, ידען גדול, איש ספר ורוח עם חוש הומור נפלא. איגוד הטייסים מרכין ראש לזכרו. נוח בשלום גיורא".
גם רה"מ נתניהו ספד לו: "ביחד עם רבים מאזרחי ישראל אני משתתף בצערה של משפחתו של האלוף במיל׳ גיורא רום ז"ל, שתרם רבות למדינה, בתחילה בשירותו כטייס בחיל האוויר ולאחר מכן בתפקידיו הציבוריים. אני מזמין אתכם להתרשם מאישיותו ומדרכו של גיורא ז"ל ולקרוא בספרו האוטוביוגרפי על חייו כטייס שנפל בשבי המצרי – ושב לטוס. לפני שבועיים, כשנודע לי דבר מחלתו הקשה, שוחחתי עם גיורא. זאת הייתה שיחה מרגשת, שבה גיורא, כדרכו, היה איתן ברוחו".
