"אנחנו נמצאים במשבר חסר תקדים"; כך זועקים ערוצי התקשורת. הנחת המוצא שעומדת מאחורי ביטויים בומבסטיים מעין אלו היא שהאירוע התורן שעומד לפתחנו הוא אירוע קצה שלאחריו – או גאולה שלמה או חורבן מוחלט.
המציאות כמובן היא אחרת; בעבר, כמות האנשים והאירועים הייתה קטנה ואדם היה יכול לדמיין בכל מאורע שהוא "גאולה" או "סוף העולם".
1+כיום, המערכות גדולות ומורכבות. אין יותר מהפכות שמשנות סדרי בראשית אלא אוסף של רגעים קטנים – שיש בהם 'פִּיקים' של גאות ושפל – שמצטרפים בסופו של דבר לגרף מצטבר של התפתחות.
בפרשת ראה שנקרא השבת מופיעים שני פסוקים שנדמים כסותרים זה את זה: מחד כתוב "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", ומאידך כתוב "אפס כי לא יהיה בך אביון". הישוב לסתירה הוא שבמציאות ("ארץ") תמיד יהיה "אביון" – בעיות מתמשכות שצריך להתמודד עימן; אולם הניצחון על ה"אביון" יהיה דווקא "בך" – בכך שאדם ינצח בקרבות קטנים שמשפרים את מצבו, יום אחר יום.
המאבק התרבותי שאנו מצויים כעת בעיצומו לא יסתיים מחר – לא בחורבן ולא בהבזק אור פתאומי – אלא ימשך שנים רבות, בעליות ובירידות קטנות, שבשורה התחתונה נעבור מעידן אחד במדינת ישראל לעידן טוב יותר.
1+הנגזרת היא לא לפתח אדישות אלא אדרבה, להיאבק בנחישות מתוך ידיעה שה"אביון" תמיד נראה מאיים יותר ממה שהוא באמת. הנשק של הבריונים הוא ההפחדה והדרמטיזציה. הקריסה "חסרת התקדים" של הצבא והכלכלה נמצאת רק בדמיונות שלהם; הפוך, העם היהודי בארץ ישראל נמצא במצב חסר תקדים לטובה ביחס להיסטוריה שלו. צריך לפתח אישיות שקולה וקרת רוח, כזו שמעריכה נכון סיכונים ושמחה בניצחונות קטנים, יום אחרי יום; חז"ל מכנים זאת "גאולה קמעא קמעא". נסו לחיות כך גם ברמה האישית ותראו ישועות חסרות תקדים.
