הצעת חוק האיזוק שעברה בקריאה ראשונה בממשלה הקודמת הייתה לא מאוזנת ופגעה פגיעה קשה בזכויות האדם, בכך שאפשרה איזוק אלקטרוני רק על סמך שיקול דעתו של השופט ומבלי כל מדד אובייקטיבי. לא נדרש כתב אישום, לא נדרשה הרשעה ואפילו לא חוות דעת של איש מקצוע שקובעת כי הגבר מסכן את שלומה של האישה.
על אף הלחץ האדיר מצד ארגוני הנשים, התקשורת והאופוזיציה, השר לביטחון לאומי החליט לקדם הצעת חוק מאוזנת יותר, שתגן על הנשים המאוימות מחד, אך לא תפגע בגברים חפים מפשע מאידך.
1+בהצעת החוק שמקדם כעת השר בן גביר, האיזוק יתאפשר רק על אותם מאיימים לכאורה שיש להם הרשעה או כתב אישום בעבירות הקשורות לאלימות, ורק לאחר קבלת חוות דעת של גורם שלישי שתעריך את מסוכנות המאיים, כשרק במקרים חריגים ביותר, כאשר כל הסימנים מעידים על סכנה ממשית לשלומה של האישה, ניתן יהיה להסתפק בחוות דעת של גורם שלישי.
במילים פשוטות: הצעת החוק שקידמה הממשלה הקודמת אפשרה להטיל איזוק אלקטרוני במקרים בהם בית המשפט טוען שהגבר אלים, ואילו הצעת החוק שמקודמת בימים אלה מאפשרת להטיל איזוק בהם מוכח ברמת הסתברות גבוהה כי הגבר אלים, ולא רק על סמך שיקול דעתו של השופט (דבר שמתכתב עם הרפורמה המשפטית, שתכליתה להגביל את הכוח הבלתי מוגבל של השופטים).
1+אגב, שלא כפי שנאמר במאמר של נעמה סלע, מרבית הנשים שנרצחו במדינת ישראל נרצחו בידי אדם עם זיקה משפחתית לקרובן (בן זוג או קרוב משפחה אחר). ובכל מקרה, מטרת החוק אינה למנוע את הרצח הבא בלבד. מטרת החוק היא להפחית את מקרי האלימות כלפי נשים מאוימות ולהעלות את תחושת הביטחון של אותן נשים שחיות בפחד מתמיד.
אכן, מרבית הנשים שנרצחו היו ללא צו הגנה. אולם יתכן כי נשים רבות בחרו שלא לבקש צו הגנה, מפני שידעו שלצו זה אין "שיניים", דהיינו לא ניתן לפקח עליו, מה שהצעת החוק באה לפתור.
סיום, אין כל ספק שתלונות שווא חייבות להיות מטופלות בחומרה. אלא שהצעת החוק היא לא הפלטפורמה לכך. הצעת החוק כאמור עוסקת בבקשות בהליך אזרחי ולא בתלונות בהליך פלילי.
הכותב הינו יועץ השר לביטחון לאומי, עו"ד דוד בבלי
