לא צריך לשוחח עם יותר משלושה עוברי אורח מקומיים באיסטנבול על מנת להבין עד כמה המצב הכלכלי במדינתם, טורקיה, גרוע. בחסות רעידת האדמה הקטלנית והתנהלותו המופקרת של הנשיא ארדואן, האינפלציה מזנקת, וערכה של הלירה הטורקית צולל לשפל היסטורי.
ועדיין, למרות שהמשכורת קונה פחות בכל רכישה בסופר השכונתי, בקמפיין של הנשיא המכהן ארדואן טוענים: נקבל בין 51-53 אחוזים בבחירות לסיבוב השני לנשיאות, שנערכות בשעה זו בטורקיה.
1+התרחיש הזה סביר לגמרי: ארדואן היה רחוק 6 עשיריות האחוז בלבד מניצחון בסיבוב הראשון לפני שבועיים. מועמד האופוזיציה קיליצ׳דארוגלו קיבל 4.5% פחות ממנו.
כדי להבין עד כמה המצב בטורקיה קשה, אפשר להביט באחד מצעדיו של ארדואן טרם הבחירות: העלאת שכרם של חלק מעובדי המדינה ב-45% (!). לכאורה, קיליצ׳דארוגלו מציע את מה שארדואן לעולם לא יוכל לספק: כלכלה חילונית מערבית וויתור על השאיפות הבינלאומיות- מדיניות של הרודן המכהן.
1+אלא שהטורקים סולדים מחילוניותו, חלקם גם מקשריו עם המפלגה הכורדית המרכזית. סוגייה נוספת העומדת במרכז העניינים היא נוכחותם של 3.5 מיליון פליטים סורים בשטחי טורקיה. הם מחמירים את המצב הכלכלי, טוענים, והבחירות הפכו למרוץ התנצחויות: מי מהמועמדים יתקוף אותם בצורה חריפה יותר.
