השבוע היה עוד סבב לחימה מול עזה, כאשר שוגרו במסגרתו 104 רקטות, 7 מהן נחתו בשטחים מיושבים בשל תקלה בסוללת כיפת ברזל בין היתר. מנגד, כוחותינו תקפו 16 יעדי טרור בלבד ברצועה, כאשר שוב שוגרו לעבר מטוסינו טילי נ"מ וכן כל העת נמשכו המטחים לעבר ישובי הדרום.
ההרתעה נשחקה עד דק, ובחמאס הצליחו לייצר מציאות שבישראל מאוד לא אוהבים – נשגר מלבנון, נלבה את האש ונוציא פיגועים מאיו"ש, ואת עזה נשאיר בחוץ. בישראל לא קונים את זה, למרות שבאופן מעט תמוה לא בוחרים להטיל סנקציות מדיניות על הרצועה, אך מאחורי הדבר עומדת החשיבה שעדיף להשאיר את האוכלוסיה האזרחית כרגע מחוץ למשחק, ולהבדיל בינה לבין ארגוני הטרור.
1+לאחר סבב הלחימה האחרון ובהמשך לכל אותם מאות שיגורים, נוצר זעם ציבורי אדיר שהוא בהחלט מוצדק על אופי התגובה. הממשלה הנוכחית נבחרה על טייטל של ׳ימין על מלא׳, ותומכיה מרגישים – "אם לא עכשיו נכה באויבנו, מתי כן?".
נוסף על כך, הסקרים הקשים שהתפרסמו השבוע שהראו בין היתר שרוב הציבור חושב שלפיד ובנט טיפלו באויב מעזה בצורה טובה יותר, לא נפלו על אזניים ערלות, ובכירי הממשלה נדרשו להכריע באפשרות לשנות גישה מול הרצועה, וחלקם לחצו בגלוי על ראש הממשלה נתניהו והתבטאו כך תקשורתית ואף החרימו הצבעות בכנסת.
1+כעת ניתן להעריך בזהירות, כי לא מן הנמנע שהגישה הסלחנית כלפי החמאס ושאר ארגוני הטרור בעזה עשויה להשתנות, ובישראל יחכו לשעת כושר על מנת להכות בהם בנסיון לתקן את הרושם הציבורי, ובעיקר את ההרתעה.
