שני רגעים מכוננים במיוחד היו לדעתי בהפגנת הענק. הראשון זה הנאום של השר דודי אמסלם. נאומים רבים נשאו הפוליטיקאים שנכחו בהפגנה, אך הנאום של אמסלם היה לטעמי החשוב ביותר.
השר אמסלם ידוע כמי שענייני המסורת והזהות היהודית קרובים מאוד לליבו. שם שמים שגור על פיו. ולכן מאוד שמחתי כשקראו לו לדבר, והטיתי אוזניי, בציפייה לשמוע דברי טעם ודעת.
אמסלם לא איכזב. כבר מהרגע הראשון, הוא שם את הדגש על הנקודה המרכזית: "מה בעצם המאבק במדינת ישראל, על פי הבנתי?" – שאל אמסלם, והשיב: "רבותי, הרפורמה היא כלי. זה לא הסיפור. הסיפור האמיתי, המאבק הוא, קודם כל – על המסורת היהודית, ועל הערכים היהודים!"
אמסלם המשיך ונתן מספר דוגמאות לפסיקות של בית משפט נגד אופיה היהודי של המדינה, וסיכם: "אנחנו יודעים, שבלי ערכים יהודיים – אין מדינת ישראל! איך אמר בן גוריון בהכרזת המדינה: 'אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית!'. הוא לא אמר ש'במדינת ישראל יגורו יהודים', אלא – 'המדינה היא יהודית'!"
וואו, כמה חשוב היה לומר את הדברים האלו, במעמד של 60 ריבוא יהודים במדינה היהודית. כמה חשוב לזכור ולהזכיר את הדברים היסודיים האלו. הרפורמה במערכת המשפט, עם כל חשיבותה, היא בסופו של דבר רק אמצעי, היא לא המטרה. המטרה המרכזית של רוב העם – שבחר במחנה הלאומי (או "המחנה האמוני", כפי שהגדיר אותו השר אמסלם) – היא לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית. על זה המאבק. לא חיכינו אלפיים שנה רק למדינה שיהודים יוכלו לגור בה. חיכינו למדינה יהודית, ייחלנו למדינה שמחוברת ליהדותה, למדינה בעלת צביון וזהות יהודיים.
1+ומערכת המשפט היא הגוף הכי משמעותי שפועל, בעשרות השנים האחרונות, להפוך את מדינת ישראל מ"מדינה יהודית" ל"מדינת כל אזרחיה". לאורך השנים הבג"ץ הוא הלוחם הגדול ביותר כנגד כל מה שמריח יהדות. זה המוסד המרכזי שעוסק בהפרדת הדת מהמדינה. ולכן הרפורמה נחוצה כל כך. אבל בסופו של דבר, צריך לזכור שהרפורמה היא כלי, כדברי השר, הרפורמה היא רק אמצעי, שיכול לנטרל את השפעת בג"צ על צביונה של המדינה, ולמנוע ממנו להמשיך ולתקוע מקלות בגלגליה של המדינה היהודית.
זה המאבק. זו המטרה שהמחנה האמוני הענק בישראל מלוכד סביבה. איך כתב מישהו ממתנגדי הרפורמה: "המאבק פה הוא האם קבוצת אנשים שחושבת שים סוף נקרע לשניים תנהל פה את מדינה". קצר וקולע.
הדברים של אמסלם הם לא רק חשובים מאוד, אלא גם אמיצים מאוד
לעיתים נדמה לנו שאם נוריד פרופיל במישור האמוני, אם לא נקרא בשם ה' ולא נדבר על זהות יהודית – אזי הדברים יותר יתקבלו. לעיתים שורר פחד לדבר אמונה ומסורת – אולי זה לא "דבר הנשמע", אולי זה לא "עובר מסך", אולי זה לא מספיק "פוליטיקלי קורקט". ולכן כמה מרענן היה לשמוע את השר אמסלם, שלא דיבר רק על בית המשפט ועל "אזרחים סוג ב'" ועל כל שאר דברים הבאמת חשובים הללו. אלא הוא העז לדבר אמונה. העז לדבר יהדות.
הדברים של דוד אמסלם הזכירו לי, במשהו, דוד אחר – דוד המלך. דוד המלך אומר בתהלים: "וַאֲדַבְּרָ֣ה בְ֭עֵדֹתֶיךָ נֶ֥גֶד מְלָכִ֗ים וְלֹ֣א אֵבֽוֹשׁ". אומר על כך הרמח"ל, שגם כשדוד המלך שהה בין מלכי אומות העולם הגדולים, שדיברו על דברים אחרים לגמרי, גם אז הוא לא התבייש כלל לדבר דברי מוסר ותורה, ולא חשש שמא הוא יהיה לחרפה בעיניהם.
על דברי הנבואה האחרונים של דוד המלך כתוב: "וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים, נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב…" ועל כך אומרים חז"ל: "נאום דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה". אולי אפשר להמליץ על דברי השר אמסלם: "נאום דוד ונאום הגבר שהקים עולה של המדינה היהודית".
אני מאמין
הרגע המכונן השני בהפגנה היה מבחינתי רגע הסיום, בו עמדו ההמונים ופצחו בשירה אדירה: "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח"!
וזה המשך ישיר של דברינו. כי היום התקשורת הינדסה את התודעה והפכה את המושג: "משיחי" למושג בזוי והזוי, כאילו זה גנאי להאמין שהמשיח יבוא. "משיח גם לא מצלצל…"; לכן כמה עוצמתי ומרומם היה להכריז ביחד עם רבבות עמך בית ישראל: "אנחנו לא מתרגשים מהשיח התקשורתי! אנחנו מאמינים באמונה שלימה בביאת המשיח, ומחכים ומצפים לו!"
1+הרב קוק זצ"ל כותב, שכשיהיו 60 ריבוא יהודים בארץ ישראל, זו תהיה "אתחלתא דגאולה" ו"תחילת צמיחת קרן לבית יעקב". אולי ניתן לומר, שכשהתקבצו 60 ריבוא יהודים והכריזו שהם רוצים מדינה יהודית ושהם מחכים לצמיחת קרן משיח בן דוד, זוהי "אתחלתא דהמדינה היהודית".
ויהי רצון שנזכה, בקרוב ממש, לראות בהתגשמות דברי הנביא: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק… וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח…"
