קשה להכין גיליון לחג העצמאות כאשר באוויר מרחפת תחושה חמוצה. שני הצדדים חשים בה: מחנה השמאל חש שהמדינה שהוא אוהב הולכת ומשתנה לנגד עיניו, והוא מפחד שהערכים שהוא מאמין בהם יהפכו בה לחזון נכחד. איך הוא אמור לחגוג את יום העצמאות?
מנגד, גם מחנה הימין חש מרירות: אף על פי שהוא הרוב האלקטורלי במדינה, ואפילו רוב גדול בציבור היהודי, הוא אינו יכול לממש את ערכיו במדינת ישראל בשל הכוח שצבר המחנה היריב בעמדות ההשפעה. איך הוא אמור לחגוג את יום העצמאות?
4+סגולתו של עם הנצח
אולי כדאי לחזור לחג שחגגנו כמה שבועות לפני יום העצמאות, והוא בעצם יום העצמאות הראשוני שלנו: חג הפסח. היו בהיסטוריה תקופות קשות הרבה יותר לעם ישראל – כמעט שאי אפשר להשוות – ושם היה מעט יותר מאתגר ליהודים לחגוג את הפסח. איך היו אמורים האנוסים בספרד המסתתרים במרתפים לשמוח ולהרגיש בני חורין? איך היו אמורים יושבי מחנות הריכוז לחגוג את חג החירות?
ולמרות זאת ישבו בני עמנו ליד שולחן הסדר גם בתקופות החשוכות ביותר והרגישו בני חורין. זו חלק מסגולתו של עם הנצח: הוא מצליח לראות מעבר לכותרות העיתונים. בני עמנו יודעים שהתהליך שהחל ביציאת מצרים לא הסתיים, וגם אם יש אתגרים בדרך, איש אינו יכול לעצור אותו – לא האפיפיור הנוצרי, לא השליט המוסלמי ולא הצורר הנאצי.
4+המוצדקת ביותר עלי אדמות
בביקורים ממלכתיים רבים לוקחים נשיאי מדינות ושגרירים מכל העולם למוזאון יד ושם. אני חושש שיש במנהג זה ניסיון להצדיק את קיומה של מדינת ישראל. תראו, אומרים לנציגי המדינות גם בלי להגיד, אם לא תהיה מדינה ליהודים, יקימו מחנות להשמידנו.
אלא שמדינת ישראל היא המדינה המוצדקת ביותר עלי אדמות גם אילו לא היה נרצח ולו יהודי אחד בכל שנות הגלות. ההצדקה שלה היא התוכנית הא-לוהית שניתנה עוד לאברהם אבינו ונשנתה במעמד הר סיני, ולפיה עם ישראל חייב להקים ממלכה שתהיה מגדלור לשאר ספינות העולם. במדינה הזו תלויה האפשרות לתקן את העולם, ולכן הקמתה היא המעשה הנכון ביותר, בלי קשר לאירועים היסטוריים שקרו במאה השנים שקדמו להקמתה.
4+האור הגדול
יום הולדת 75 נשמע מבוגר כשמדובר בשנות אדם, אולם בשנים של אומות זה בקושי גיל ההתבגרות. בגיל ההתבגרות כל משבר נראה קטסטרופה, ורק המבוגר שעומד מן הצד יודע לראות אותו בפרספקטיבה הנכונה.
עם ישראל עובר עכשיו משבר של גיל ההתבגרות, והוא צריך להזכיר לעצמו שהאור הגדול של השמש ממשיך לזרוח גם כשמכסים אותה עננים מדי פעם. בני עם הנצח יודעים שאיננו מסתפקים בחתיכת הפאזל הקטנה שבידינו אלא מסתכלים על התמונה הגדולה: עם ישראל חזר לארצו ומתחיל להגשים תוכנית בת 4,000 שנה. גם אם לפעמים יש קצת חריקות, הרכבת כבר עלתה על המסילה, והיא נוסעת. תודה לא-ל, היא ממש נוסעת.
ביום העצמאות ה-75 נודה לריבון העולמים שזיכה אותנו לחיות בדור שבו אנחנו שבים ועולים סוף-סוף על הבימה הלאומית. גם אם יש אי-אלו ויכוחים מאחורי הקלעים, ההצגה הזו חייבת להימשך.
4+