פרשתנו פרשת תזריע מתחילה מייד על דיני האדם מעת לידתו והדינים שאולי יחווה בהמשך חייו כגון צרעת וכו' – אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'. ובסוף הפרשה הקודמת הובא כל תורתם של בהמה חיה ועוף כולל שקצים ורמשים בהרחבה, שלאחר מכן מסכמת התורה – זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל נפש השרצת על הארץ. (שמיני יא,מו).
ונשאלת השאלה, האם ראוי הוא הדבר להביא את תורת השקצים והרמשים לפני תורתם של בני אדם? אם לא נקרא לזה כבוד לשקצים ולרמשים, לפחות נקרא לזה כפי שזה – זלזול בבני אדם! והאמת, שאולי לא שמנו לב, אך כבר במעשה בראשית הזלזול התחיל, ואולי אפילו הוא גדול יותר.
ומה הוא? במעשה הבריאה, ביום החמישי ניתנה ההוראה מאת ה' יתברך שישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ, וביום השישי תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ורק לאחר בריאת כל אלו נברא האדם.
מה קורה כאן? העמקנו את השאלה, הבנו שיש כאן סיפור גדול יותר. וזוהי האמת! כי כל דבר ביהדות מחושבן לפרטי פרטים ולכל דבר יש את הסיבה – מדוע ולמה?
אז, מדוע ולמה ניתנה פריבילגיה לשרצים חיות ועופות לפני הבני אדם? הגמרא במסכת סנהדרין (לח,ב) שואלת – אדם נברא בערב שבת, ומפני מה? ועונה שם הגמרא – שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו יתוש קדמך במעשה בראשית.
בעצם, אדם שמשקיע יותר בגופו ובתאוותיו ומתגאה בהם, ובזה שם את עיקרו, אז שואלים אותו מיד – מה אתה משקיע ומתאמץ יותר מידי בחומר ועוד אתה מתגאה ומתפאר בזה? הרי אפילו היתוש שהוא גם כן חומרי הקדים אותך במעשה הבריאה ונברא לפניך, ובזה נראה שהוא יותר חשוב ממך, אך אם האדם משקיע בנשמה שלו ודואג לה לצרכים שלה ובזה הוא שם את עיקרו ומחשבותיו אומרים לו – אתה הקדמת את כל מעשה הבריאה, כי הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל הייתה עוד לפני שהעולם נברא, ובשביל האדם שמשקיע בנשמתו דאגו שיהיה לו הכל על מוכן ורק שגופו יברא ביום השישי.
אך אם משקיע בחומר אז חוזרת הטענה – מי אתה? יתוש הקדימך במעשה הבריאה. אז, הכל תלוי בנו, במה אנחנו משקיעים יותר. ולכן תורתם של בהמה חיה ועוף הוקדמה לתורתם של בני אדם כדי להעביר לנו את המסר הזה. שבת שלום ומבורך!
